להורדת הקובץ לחצו כאן: פרק 28 – “הלקות השקופה”, על ירידת שמיעה בחומרה קלה

תקציר:

ילדים עם ירידה קלה בשמיעה יכולים להסתדר ולעבור מתחת לרדאר, כך שהירידה בשמיעה לא תבלוט בהכרח. אך למעשה, כשמסתכלים דרך המשקפיים המתאימות, רואים שהמוח לא מקבל מידע שמיעתי באופן מלא. לפספוסי המידע ולמאמץ שמשקיעים הילדים עם הירידה הקלה בשמיעה יש השלכות על היבטים שפתיים, חברתיים, לימודיים ורגשיים.

איך לקות שמיעה קלה נראית בפועל, מהם הקשיים שיכולים להיות? מה אפשר לעשות כדי לעזור? ומה תפקידם של ההורים, הגננות ואנשי המקצוע?

על כל זאת ועוד, בשיחה מעמיקה עם קלינאית התקשורת ימית ימימה צברי אילן.
האזנה נעימה!

 

תמלול הפרק:

כרמל: “בוקר טוב שלום”

צביה: “היי בוקר נפלא”

כרמל: “אני כרמל כהן”

צביה: “ואני צביה רוטשילד”

כרמל: “ואנחנו משדרות היום פודקאסט מבית מיחא שנקרא ‘הקול במיחא’. בבית מיחא יש לנו שני חטיבות – את חטיבת הגיל הרך שמטפלת בילדים עם מוגבלות בשמיעה בגיל הינקות ועד הכניסה למשרד החינוך, ואת החטיבה הקדם יסודית ששייכת למשרד החינוך ומטפלת בילדים חירשים וכבדי שמיעה בגיל הגן. הפודקאסט הזה הוא פרי יוזמה משותפת של שתי החטיבות, כדי להנגיש ולהרחיב את הידע בנושא עבור הורים ואנשי צוות. אנחנו מארחות היום בשמחה רבה את ימית ימימה צברי אילן.”

צביה: “היי.”

ימית: “היי. שלום צביה (צביה: “אהלן”), שלום כרמל.”

צביה: “איזה כיף לארח אותך פה. אנחנו ניתן לך להציג את עצמך ואחר כך גם נציג את הנושא, שלשמו התכנסנו היום בפודקאסט הזה.”

ימית: “שמחה ונרגשת להיות כאן היום ולהשתתף בפרויקט המבורך הזה. אז נעים מאוד שמי ימית ימימה צברי אילן ואני קלינאית תקשורת במקצועי. אני חלק מצוות מיחא.”

צביה: “700 שנה במיחא.”

ימית: “ואני התחלתי את דרכי כאן כקלינאית תקשורת, וכיום אני הרכזת של השילוב האינדיבידואלי, ואני מדריכה כבר כמה שנים. ויש לי תפקיד נוסף במשרד החינוך אני מדריכה ארצית בתוכנית מעגן. תוכנית מעגן היא מערך תומך גן, שמלווה צוותים שמלווים גננות בגילאי הטרום טרום חובה.”

צביה: “פרויקט חשוב מאוד.”

ימית: “כן בהחלט ומתקשר גם מאוד לתחום שלנו וגם לתחום שנציג היום בפודקאסט.”

צביה: “אז באמת היום הזמנו אותך כדי לדבר על העניין המאוד גדול וחשוב של לקויות שמיעה קלות. ואנחנו ניתן לך להציג את הנושא, אנחנו בחרנו לדבר עליו כי הוא באמת לכאורה נשמע – לילד שלנו יש בסך הכול לקות קלה לא צריך לעשות עם זה כלום הוא יסתדר. אז אנחנו כבר נגיד שאנחנו לא אוהבות את המילה יסתדר, אנחנו מעדיפות שהילדים שלנו יותר מרק יסתדרו. ובואו נצלול לתוך זה למה בעצם אנחנו רוצות לדבר על זה? מה זה? נתחיל במה זה, מה מוגדר כלקות קלה?”

ימית: “אוקיי אז לקות קלה מוגדרת מבחינה אודיולוגית כירידה עם סף שנע בין 26 דציבל ל 40 דציבל. זאת אומרת ששמיעה תקינה מבחינתנו זאת שמיעה שמוגדרת מטווח של 5 דציבל עד 15 דציבל. מ16 דציבל ל25 דציבל היא מוגדרת כירידה מזערית, ומ-26 עד 40 אנחנו כבר נכנסים לתוך קבוצה של ירידות קלות ויש לכך משמעויות רבות והשלכות מגוונות.”

כרמל: “שאלה להורים שככה לא מכירים את המושגים האלה. סף של לצורך העניין 30 או 40 דציבל זה אומר שהילד מתחיל לשמוע מעוצמה של 40 דציבל שהיא, שזה כמו..”

צביה: “אם נסבר אוזניים אז דיבור ממוצע הוא סביב 60 דציבל.”

ימית: “50-55 דציבל.”

צביה: “משהו כזה. זאת אומרת בואו ניקח בחשבון שאם הוא ממוצע אז יש צלילים שהם חזקים יותר מ50-60- ויש צלילים שהם חלשים יותר אפילו ב20-30.”

ימית: “נכון.”

צביה: “אז כשאנחנו מדברים על על, בעצם על ירידה קלה זה אומר שיש צלילים בטווח תדרי הדיבור שהילד שומע, אבל יש כאלה שהוא לא ישמע אותם.”

ימית: “נכון ואנחנו נרחיב על כך בהמשך. אוקיי, אנחנו נציין שירידה קלה היא מתעתעת אני חייבת להגיד שהרבה פעמים שהייתי מגיע לגנים, והגננות אומרות – ‘אבל הילד שומע מצוין והוא מדבר כמו שאר הילדים והוא מבין את ההוראות ומבין את המשימות אני ממש לא מרגישה שהוא לא שומע טוב.’ אז צריך לזכור, שהילד הזה  אין לו נגישות מלאה לשמיעה.”

צביה: “זה, את את קראת לזה שהתחלנו את הפודקאסט קראת לזה השלכות שקופות. אני אהבתי את את ההגדרה הזאת. אתה באמת הרבה פעמים בשיח עם הורים וגם עם אנשי מקצוע, אתה שומע –’באמת אם, באמת אם לא הייתן אומרות לי לא הייתי יודעת בכלל. וגם ההורים – ‘אנחנו לא מרגישים הילד מתפקד בסך הכל..’. אז פה נורא חשוב להגיד זה נכון, הילד מתפקד, הילד שומע, זה לא כמו עם המוגבלויות בשמיעה העמוקות שאתה באמת יכול לראות ילד שההבדל בין עם מכשיר ובלי מכשיר זה שהוא לא שומע כלום. זה לא המקרה עם הילדים האלה. הם מתפקדים, הם יכולים להסתדר ולעבור מתחת לרדאר. אבל אנחנו יודעים להגיד בוודאות שכשאתה בודק את זה לעומק, המוח שלהם מפספס כל הזמן דברים, ובתנאי יומיום את תיכף תכנסי לזה הפספוס הוא עוד הרבה יותר, כי הסביבה היא לא סטרילית.”

ימית:” נכון. וגם מה קורה לילדים האלה מאחורי הקלעים?”

צביה: “נכון.”

ימית: “מה נדרש מהם בעצם (צביה: “נכון”) לעשות (צביה: “נכון”) ולבצע (צביה: “נכון”)  שזה נקודה שהיא מאוד מאוד קריטית (צביה: “נכון, הפיצוי והעייפות”)  שהיא באה לידי ביטוי, כן, בהתנהגות שלהם (צביה: “נכון”) שלפעמים היא מוסברת אצל ההורים או אצל, או במסגרת החינוכית כדברים בכלל אחרים. אבל בעצם הם קשורים ישירות לירידה בשמיעה ולירידה קלה.”

צביה: “הוא היפראקטיבי, יש לו קוצים בתחת. ברור קשה לו להמשיך לעקוב, הוא לא לגמרי אני תמיד אומרת גם גם על דברים אחרים זה, בסופו של דבר זה ילד שביום יום מתנהל באיזשהו סוג של חוסר ידיעה. שמעתי בדיוק? לא שמעתי בדיוק מה אמרו? מה הילד הזה אמר? למה הם צוחקים? מה הגננת אמרה? זאת אומרת יש שם ניואנסים שביום יום הילד הזה מפספס. ולכן אנחנו מדברים כל הזמן על זה שזה אירוע מתגלגל. ההפסד הזה הוא איזשהו אירוע מתגלגל שיכול באיזשהו שלב ליצור איזשהו אפקט מצטבר. של מה הילד פספס ולא שמע.”

כרמל: “בהקשר הזה של תחושת הפספוס והמאמץ שמרגישים הילדים, ימית את סיפרת לנו לפני שהתחלנו להקליט על מחקר שהשתתפו בו ילדים בגילאי בית ספר.”

ימית: “נכון בגילאי בית הספר שהם כבר מצליחים לדווח, הם בעצם דיווחו על עייפות מרובה שנובעת ממאמץ שמיעתי, וקושי בהתמודדות עם הדרישות הלימודיות באופן כללי. וחלק ממה שהם הציגו זה בעצם הביצוע של משימות שהם בו זמניות – ביצוע של שתי פעולות יחד. מצד אחד זה האזנה לדברי המורה בכיתה, ומצד שני תו ך כדי כתיבה במחברת. דיווח נוסף מעניין שאנחנו גם מכירים את זה בקרב הילדים הצעירים בגיל הרך, זה בעצם ההקשבה והמעקב בשיח שהוא רב משתתפים. שזה משימה שהיא מאוד קשה להם.”

כרמל: “זאת אומרת ילדים שהשתתפו במחקר דיווחו על זה שקשה להם יותר להשתתף, לקחת חלק בשיח שהוא לא רק מול ילד אחד, הוא עם כמה ילדים. וקשה להם לעקוב אחרי מה שקורה בשיחה.”

ימית: “בהחלט. ואם אנחנו מתייחסים לילדים בגיל הרך זה בדרך כלל קורה בתוך משחק. שזה הדבר שהם עושים כל הזמן בכל הסביבות.” 

צביה: “נכון.”

כרמל:  אז אם ככה מסכמים בכמה מילים את מה שאמרנו עד עכשיו, אנחנו רואים גם מתוך מחקרים, גם מהניסיון שלנו כאן במיחא, שיש לירידות קלות בשמיעה השפעות על היבטים חברתיים ורגשיים של הילדים בגן, בבית הספר. בואו נדבר רגע על השנים הראשונות לחיים – אמרנו בתחילת השיחה שיש צלילים שילדים עם לקות קלה בשמיעה שומעים, אבל יש גם צלילים שלא נגישים וחלק מהמידע השמיעתי מתפספס.. אז מה קורה בעצם בשנים הראשונות לחיים, בשלבי התפתחות השפה, ילד עם לקות קלה בשמיעה יכול לפתח שפה בקלות? מה קורה שם?

ימית: “אז בירידה קלה בשמיעה תינוק יכול לרכוש באמת את אבני הדרך ההתפתחותיות בתחום התקשורת והשפה, מאחר וסף הירידה נמצא מתחת לסף הדיבור. הוא כן יכול להצליח לשמוע דיבור. אבל העוצמה והנגישות של הצלילים הם יהיו בעוצמה חלשה יותר. אז אם אנחנו מתייחסים לצלילי סביבה אז התינוק והפעוט יוכלו לשמוע – כלי תחבורה וכלי נגינה וכלי עבודה, בכי של תינוק וצלצול טלפון ובאמת הרבה צלילים שעוצמתם חזקה.”

צביה: “אבל מה הם לא ישמעו?”

ימית: “בדיוק מה הם לא ישמעו? למשל ציוץ של ציפור או רשרוש של עלים, או ברז מטפטף, הם לא יצליחו (צביה: “או לחישה”) כי הם צלילים שהם חלשים. בדיוק או לחישה.. אז זה בעצם הוא יקבל באמת הרבה צלילים וייחשף להרבה צלילים מהסביבה, אבל עדיין יהיו צלילים שעוצמתם חלשה מעוצמת הסף שלהם ולכן הם לא יהיו נגישים לילד הזה. אז אם  דיברנו על צלילי סביבה אז נתייחס לצלילי הדיבור. הוא, התינוק והפעוט באמת יכול לשמוע קודם כל את התנועות בשפה העברית הוא יכול לשמוע.”

צביה: “תנועות – a i u

ימית: כן בהחלט. כי תנועות הן חזקות וגם את רוב צלילי הדיבור שלנו. אבל יש 5 צלילים שהם מתחת לסף השמיעה שלהם, הירידה הקלה, שזה ה- V, P, K, S, F,  זה צלילים שהם מאוד חלשים. ובאופן כללי גם את רוב הצלילים שהוא כן יכול לשמוע, הוא עדיין ישמע אותם בעצמה יותר חלשה, כי עדיין אין לו נגישות ישירה לשמיעה. ולכן..”

צביה: אז הוא מקבל מן דיבור כזה שהוא אפילו יכול להישמע מעוות, כי חלק מהמילה נקלט חלק לא נקלט, חלק מהמשפט שמעתי עד הסוף חלק לא.”

ימית: “בהחלט וגם תלוי תמיד באיזה סביבה ילד גדל, ועד כמה הנגישות השמיעתית היא ישירה. אז הם באמת יצליחו להפיק מלמול וגם מילים ראשונות. ושוב פעם זה באמת יהיה תלוי במי נמצא ליד הילד, עד כמה מעשירים אותו בשפה, עד כמה חוזרים, באיזה עוצמות באיזה מרחב.”

צביה: “בואו אצל הילדים היותר גדולים, הילדים שמגיעים אלינו שמאותרים רק בגיל 3, 4, 5, לצערי גם יותר מזה לפעמים. זה ילד שרכש אבני דרך, הוא מדבר, יש לו שפה או אתה מנהל איתו שיחה. אבל אם תבדוק לעומק אתה עלול לבדוק שמה חורים.”

ימית: “חורים. בהחלט. אז אנחנו יודעים שלמידת השפה של התינוק או הפעוט היא בעצם נשענת על דיבור ישיר. אך בעיקר, להאזנה שהיא אקראית – של שיחות, בעצם מבוגרים של הורים, של אחים שמדברים בתוך הבית. בעצם כל מי שנמצא בסביבת הילד כולל במסגרת החינוכית.”

צביה: “אתה לא מסתובב בחיים האמיתיים וכל הזמן דואג להכניס בפינצטה לילד את מה שאתה אומר. יש כל כך הרבה למידה אקראית מעל הראש מה שנקרא, בגן שעשועים הילד הוא צועק לילד ההוא מהמגלשה, בארוחת ערב אמא קוראת מהחדר, אומרת.”

ימית: “נכון הסביבות הן מאוד מאוד דינמיות וצריך לזכור שגם הסביבות האלה הן מלוות ברעשי רקע שהם נלווים לדיבור. אז זה משתנה חשוב שצריך לקחת בחשבון בקרב ילדים בגיל הרך, זה המשתנה  SNR שזה signal to noise ration- היחס בין סיגנל המטרה שזה הדיבור, לבין הרעש הסביבתי שמתבטא ביחידות דציבל.”

צביה: “זאת אומרת אם להגיד את זה במילים פשוטות – כאשר ילד מקשיב למשהו שנאמר אז יש את הגירוי העיקרי, יש לצורך העניין את מה שאמא אומרת עכשיו או את מה שהגננת אומרת עכשיו. ויש, את הרעש שיש מסביב. ואנחנו מדברים על אותו יחס בין הדיבור החשוב שאנחנו רוצים שהוא ישמע אותו, לבין הרעש. שבמצב אופטימלי אנחנו רוצים תמיד שמה? שמה שהגננת אומרת או מה שאמא אומרת יישמע יותר חזק כדי שהוא יוכל להבין את זה, אבל זה לא תמיד ככה במציאות.”

ימית: “נכון, בהחלט לא. אנחנו יודעים גם שבקרב ילדים זה שונה ממבוגרים הSNR הוא באמת צריך להיות גדול יותר, וזה למה? כי הבשלות הנוירולוגית של התינוק והפעוט היא מופחתת. יש לו יכולת מוגבלת לנצל את הרמזים מתוך ההקשר. והם נמצאים בשלב מאוד קריטי בהתפתחות השפה, ולכן גם אין להם מספיק אוצר מילים כדי להשלים מידע בהנחה והוא מפספס (צביה: “לפצות, נכון”) בדיוק (צביה: “נכון”). ונמצא שבקרב ילדים עם מגבלה בשמיעה נדרש יחס של בין 20 ל 30 דציבל, בין עוצמת הדיבור לבין עוצמת הרעש.”

צביה: “זאת אומרת..”

ימית: “אז מלכתחילה ילדים שעם ירידה..”

צביה: “שמה שהגננת אומרת יהיה חזק יותר ב20 או 30 דציבל זה המון.”

ימית: “בהחלט זה המון בהחלט (צביה: “כן”). וזה בוודאי לא קורה בהרבה סביבות שהילד נמצא בהם.”

צביה: “זה לא קורה בגן ביום יום. הגננת לא נשמעת ב-30 דציבל יותר מהרעש בגן.”

כרמל: “כן אני ככה את מדברת, ואני מדמיינת סיטואציות בראש, אפילו של מבוגרים (צביה: “נכון”). אנחנו הולכים לחתונה ואנחנו רוקדים ברחבה ומישהו מדבר איתנו, ננהל שיחה? אנחנו לא נצליח לנהל שיחה נצליח להעביר כמה (צביה: נראה אתכם) כמה מילים ונגיד טוב נדבר אחר כך. אז זה קצת התחושה שיכולה, שיכול להיות שתשקף את התחושה של ילד עם ירידה קלה בשמיעה חווה במצבי רעש שונים ביום יום בגן, לא בחתונה.”

צביה: “נכון.”

ימית: “נכון. ואותו מבוגר הוא יעשה רגע חושבים כמו שאת אומרת, אני לא עכשיו אפתח שיחה כאן ברעש רקע. אבל לילד הצעיר, אין מספיק כלים מה להחליט ומה לבחור ואם הוא צריך משהו מאוד עכשיו אז הוא יעשה את זה, הוא יבקש, הוא יפעל. וזה וזה ההבדל בין הכלים שקיימים בקרב צעירים שהם מופחתים יותר ומעטים יותר לעומת הכלים שאנחנו רוכשים לאורך הדרך כמבוגרים אנחנו יודעים כבר לעשות את ההבחנות ואת הבחירות בהתאם לסיטואציה, מה שאצל ילד זה יותר מוגבל. אז מעבר למשתנה הזה שדיברנו עליו הSNR המשתנים גם של מרחק מהדובר – ככל שהדובר מתרחק מהתינוק מהפעוט וגם הדהוד במבנה פיזי, גם כן משפיעים על היחס הזה. זאת אומרת שאנחנו צריכים לזכור גם את המדד הזה, של המרחק. וגם את ההדהוד שמופיע בחלל.  

צביה: “זאת הסיבה גם שנותנים לילדים האלה הנגשה אקוסטית (ימית: “נכון”) בגלל אותם דברים, זה מעוגן בחוק.”

ימית: “נכון.”

צביה: “לילד שיש לו ירידה כזאת  מאובחנת זכאי להנגשה של המבנה שבו הוא לומד.”

כרמל: כן, יש לנו פרק בפודקאסט שמוקדש כולו לנושא ההנגשה האקוסטית למי שרוצה להעמיק עוד, פרק 16. אז ימית יש לנו משתנים בסביבה כמו רעש, מרחק, הדהוד שסיפרת עליהם שמשפיעים על השמיעה ועל היכולת להבין דיבור.. יש עוד היבטים שמשפיעים על היכולת של הילדים לתפוס ולהבין דיבור?

ימית: “אז בעצם התפקוד השמיעתי של כל תינוק ופעוט הוא סובייקטיבי. ובעצם יכולת השמיעה שלו מושפעת ממשתנים נוספים, שהם גם מולדים והם גם סביבתיים. אז אם אנחנו מתייחסים למולדים אז כמובן שיכולת קוגניטיבית גבוהה וחזקה יכולה לתת הרבה אפשרויות של פיצוי, כמובן הטמפרמנט שהתינוק בא לעולם איתו, המצב הבריאותי של התינוק וכמובן ויסות חושי שיכול להשפיע בין אם זה ויסות חושי שמושתת על החלק השמיעתי אודיטורי ובין אם זה ויסות חושי כללי של הגוף.”

כרמל: “כמה הילד מווסת משפיע על יכולת הלמידה שלו.”

צביה: “כן.”

ימית: “בהחלט. והגורמים הסביבתיים זה באמת לאיזה בית התינוק הזה נולד? מה המצב הסוציו-אקונומי של אותה הסביבה. מכאן שילדים עם יכולות גבוהות גם מולדות וגם סביבתיות יצליחו לרכוש שפה ללא איחור משמעותי, שזה שוב פעם כאן מאוד מתעתע ומאוד מבלבל אותנו, אותנו, את המבוגרים ההורים, אנשי המקצוע. אך כן יופיעו פערים בתחומים האלה בתחומים שונים שיהיה לכך השפעות בגיל היותר מאוחר, שהם יצטרכו כבר להתמודד לבד בסביבתם, בחברה, בבית הספר.”

כרמל: “יש לי דוגמא בראש של ילדים שסך הכל באמת הם חכמים והם, הם רכשו את אבני הדרך בזמן וחברותיים, ומובילים בגן וכביכול אין שום בעיה.. אבל הגננת שמה לב שמדי פעם, באיזה מושגים שנלמדים סביב החגים הילד קצת לא, לא כל כך חוזר על המילים כמו שצריך ויש קצת החלפות בין צלילים ככה לא הרבה, מדי פעם, פה שם ואז היא ככה מציינת את זה להורים, ומפה לשם הולכים לבדיקת שמיעה ומתגלה הירידה בשמיעה.”

ימית: “דוגמה טובה, ובהחלט זה הנושא של שימת הלב, שבאמת המעקב הזה, אחר הילדים, אחר, מעבר לשמיעה, על ההתנהגות שלהם, ומה הם עושים. איך הם איך הם מתנהגים? איך הם מתנהלים? מה באמת קשה להם יותר? איפה קשה להם יותר? כל הבדיקות האלה הן חייבות להיות לנו כל הזמן במודעות כדי שנדע לזהות, וככה להפנות בהתאם לצורך, בהנחה ובאמת הילדים האלה לא התגלו בשנה הראשונה לחיים שלהם. אז בעצם אנחנו מתייחסים להשלכות השמיעתיות אז קודם כל הם לא יצליחו כמו שאמרנו קודם, לשמוע צלילי סביבה שהעוצמה שלהם נמוכה. הצלילים של הדיבור הם נגישים ברובם אך בעוצמה חלשה, דיברנו על זה. וכמובן שסביבות שונות שקטות לעומת רועשות, נגישות לצלילים, למילים תהיה שונה. וחוסר העקביות של שמיעת המילה בעצם תשפיע באופן ישיר על קצב רכישת המילים, מובנות הדיבור ושיבושי היגוי שעלולים להיות. אם ילד שומע צריך לשמוע (צביה: “נכון”) את המילה 10 פעמים (צביה: “נכון”), אז ילד עם מגבלה בשמיעה ובוודאי קלה ויותר צריך לשמוע אותה כ30 פעמים.”

צביה: “פי 3. פי שלושה.”

ימית: “את אותה מילה. פי שלושה, בדיוק. הם כמובן יתקשו להבחין בין צלילים שהם מאוד קרובים מבחינה שמיעתית. שזאת משימה מורכבת דרך אגב גם לילדים שומעים בגיל הרך. יכולת שבאמת הרבה פעמים נפוצה זה באמת הבחנה בין צלילים מאוד קרובים כמו מ’ ו-נ’, הרבה פעמים הילדים משבשים, את המילה ‘חלום’ במקום ‘חלון’ הם אומרים מנתקים (ממתקים).

כרמל: “עדיים (עדיין) זה מאוד מאוד נפוץ אצל הרבה. כן.”

צביה: “כן.”

ימית: נכון. ויכולת זאת דורשת באמת חשיפה מוגברת כפי שהזכרנו קודם על המילים, וכמובן גם לפעמים הילדים האלה יצטרכו איזושהי חשיפה שהיא חשיפה ויזואלית. על ידי או קריאת שפתיים או אפילו הצבעה על איזור הפה כדי שהילד יידע, מה הצליל בעצם שהוא אמור ועתיד לשמוע. הם יתקשו לסנן את הרעש מהדיבור לטובת הדיבור, זאת משימה באמת מורכבת והם צריכים לכך הרבה הרבה כלים שאין להם עדיין בגיל הרך. אז דיברנו על קושי להבין דיבור על רקע רעש, קושי לעקוב ולהשתתף בשיח רב דוברים, זאת משימה מאוד מורכבת עבור ילדים בכלל, ובוודאי ילדים עם ירידה קלה. וקושי להבין גם דיבור בסביבה עם הדהוד כמו שהזכרנו בדוגמה קודם, אם זה בקניון או באיזשהו מופע או תיאטרון בטח בחתונה. עם זאת עוד נציין שבשנים הראשונות של החיים כשתנאי הסביבה מאפשרים נגישות לצלילים אז הירידה הקלה תורגש פחות. אנחנו חוזרים על זה שוב כי זה ממש ממש משמעותי, כי זה באמת עלול ליצור תמונה אחרת. אבל ככל שהילד גדל ויהיה בסביבה מאתגרת מבחינת גירויים, ומבחינתנו זה גן, גן בגיל 3 זאת סביבה מאוד מאוד (צביה: “מאוד מאוד מאתגרת”) מורכבת.”

צביה: “מאוד מאתגרת.”

ימית: “אז שם גם מבחינה שמיעתית וגם מבחינה חברתית אנחנו יודעים שזה בהחלט ישפיע על התפקוד שלו. אנחנו מתייחסים כאן לילדים גם שטרם התגלתה ירידת השמיעה שלהם, גם ילדים שחוו אפיזודות של נוזלים חוזרות ונשנות, שיש כבר איזשהו עיכוב או איחור או פגיעה מסוימת. וגם וזה חשוב מאוד לומר, עבור הילדים שמשוקמים שמיעתית (צביה: “נכון”). גם ילדים שמרכיבים זוג מכשירי (צביה: “נכון”) שמיעה או מכשיר שמיעה אחד באוזן אחת כי זאת האוזן עם הירידה הקלה, עדיין יחוו קשיים ותהיה איזושהי פגיעה בתפקוד. ואלה בעצם ההשלכות השקופות שלא תמיד נראה בהכרח, ולפעמים הם באמת מציגות יכולת אולי של הפרעת קשב או הפרעת התנהגות.”

צביה: “יכול להיראות ככה.”

ימית: “בהחלט. והילדים האלה הם באמת, הם מתאמצים. צריכים להפעיל החושים, את החושים הנוספים שלהם כי השמיעה היא לא מלאה. היא לא מונגשת בצורה ישירה.”

צביה: “אני פעם שמעתי אנלוגיה מאוד יפה לעניין הזה של העייפות. זאת אומרת אתה הרבה פעמים באמת יכול לראות ילד כזה שחוזר הביתה מותש מהגן. כי תחשבו בעצם הילד הזה צריך להיות דרוך כל הזמן ולהשקיע יותר אנרגיה מהחברים שלו שהשמיעה שלהם תקינה כדי, לכולם זה קשה ברעש של הגן. אבל פה אתה תראה עייפות הרבה יותר גדולה, וזה אני פעם שמעתי אנאלוגיה שאני אימצתי אותה מאז – זה כמו שתחשוב על עצמך בהופעה של קולדפליי, אתה במגרש הענק הזה, באצטדיון הענק הזה, עומד על קצות האצבעות כדי להצליח קצת קצת לראות מה קורה על הבמה. כמה זמן תוכל לעמוד על קצות האצבעות? אז זה מין אנלוגיה נורא יפה שמדמה את כמה מאמץ הילדים האלה, באמת בסופו של דבר צריכים להשקיע כדי להישאר מרוכזים, דרוכים, כדי לשמוע ככה עד הסוף את מה..”

ימית: “בהחלט.”

צביה: “מה שנאמר.”

ימית: “ולא לפספס..”

צביה: “כן.”

ימית: “את המסרים.”

ימית: “כן אז הם באמת מפעילים מאמץ הקשבתי והתייחסנו לזה גם במחקר בתחילת הפודקאסט. הם עושים את זה באמת גם לאורך כל היום, וילדים עוברים כל רגע ממשימה, לפעולה, למשחק. וגם המעברים האלה דורשים מהם המון המון מאמץ שמיעתי. הם צריכים את המאמץ הזה לאורך כל היום כדי לעקוב אחר התוכן, כדי לעבור ממשימה ומטלה ומשחק. כמובן שבתוך משחק עם ילדים, זה זה משימה באמת מאוד מאתגרת, לעקוב אחר הסברים וההוראות, הערנות הזאת, והדריכות הזאת הגבוהה לאורך כל היום כדי לא לפספס את המסר, מסרים, מעייפת. מעייפת אותם מאוד, וצריך לזכור את זה, וצריך להבין את זה.”

כרמל: “נגיד פה אולי שכל ילד זה נראה אצלו שונה.”

ימית: “אחרת.”

כרמל: “כן.” צביה: “נכון.”

ימית: “נכון.”

כרמל: “יש את הילדים שיראו גם בגן, שקשה להם, שהם מתעייפים. שהם לא יצליחו להחזיק לאורך כל המפגש ולהקשיב לגננת והם יקומו באמצע. או שאחרי, שהם לא ישתתפו במשחק עם הרבה הרבה ילדים ויעדיפו לשחק.”

צביה: “לבד בצד.”

כרמל: “בצד או במשחקי החצר ככה, לרוץ בחצר ולהתגלש במגלשה. ויש את הילדים שזה דווקא לא יראה ככה, שבגן הגננת תגיד – ‘אני לא מרגישה שום דבר’ כמו שאמרת קודם. הילדה משתתפת בכל המפגשים, היא הראשונה שעונה על שאלות, יש לה, יש לה המון חברות. אבל ההורים מרגישים שבבית היא חוזרת ואין עם מי לדבר, היא גמורה מעייפות (צביה: “נכון”).”

ימית: “או ממש מתפרקת (צביה: “נכון גם”) ויש המון כעסים (צביה: “נכון”), התפרצויות זעם (צביה: “נכון”). אנחנו שומעים את זה המון מההורים שהם לא מבינים איך במסגרת בבוקר הילד מוחזק ומתפקד ואין שום טענה מצד המסגרת, ובבית, זה כאילו לראות ילד אחר. ואת זה הרבה פעמים אנחנו באמת מסבירים להורים ומנסים לחשוב ביחד שוב פעם, עבור כל ילד וילד מה מותאם עבורו, או מה הוא, הוא זקוק. אז בדוגמא שלך כרמל יהיו ילדים שישבו במפגש והם לא יפריעו והם לא יקומו, אבל הם בעצם לא יקלטו כלום. כי הם עושים איזשהו shut down למערכת הם פשוט נמנעים. כי הם יודעים שהם יצטרכו עכשיו להפעיל המון כוח, והמון דריכות, והמון ריכוז אז הם, אם אין להם כוח אז הם פשוט, יישבו בשקט, לא יעשו שום דבר, אבל בעצם לא יקלטו את כל הקלט שנאמר במפגש.”

כרמל: “הם יפסיקו בעצם להתאמץ לראות את ההופעה.”

צביה: “יפסיקו. בדיוק בדיוק.”

כרמל: “טוב ימית נתת לנו ככה תמונה יחסית רחבה של איך יכולה להיראות ירידה קלה בשמיעה ומה יכולות להיות ההשפעות שלה על ההתפתחות. תוכלי לספר על הגילוי של ירידה קלה? זאת לקות שמיעה שיכולה להיות מאותרת בבדיקות הסינון בבית החולים אחרי הלידה? הירידה הקלה בהכרח מולדת?”

ימית: “אז אם אנחנו מתחילים באמת מההתחלה, מהילוד, מהתינוק שנולד, אז החל משנת 2009 המחוקק קבע בחוק כי כל ילוד בישראל יעבור בדיקת סינון שמיעה, לאחר הלידה. זאת בדיקה מאוד קצרה ומאוד עדינה, אינה פולשנית, עושים את זה בדרך כלל שהתינוק רגוע או ישן. מה שחשוב לציין, לגבי אותה בדיקה בדיקת סינון ילודים שהיא מאוד חשובה ומשמעותית והיא מבורכת שהיא קיימת במדינה שלנו, לגבי הנושא שלנו – זה שלעיתים, ירידות קלות, אינן בעצם נראות בבדיקה הזאת. זאת אומרת שילד יכול לעבור את הבדיקת סינון שמיעה, אבל עדיין, עדיין תהיה לו ירידה קלה בשמיעה. וזה דבר מאוד מאוד משמעותי ולכן ירידות בחומרה קלה עתידות להתגלות בשלב מאוחר יותר, כאשר כבר נראה איזשהו עיכוב, למשל בהתפתחות המלמול או בהתפתחות המילים הראשונות.”

צביה: “זאת אגב הסיבה שיש כל מיני בדיקות שהם built in בשלבים מסוימים. בגיל בית ספר יש כל מיני בדיקות סינון שעושים אותם כי אנחנו יודעים לצערנו שיש ילדים שמגלים בשלב הזה. זאת הסיבה אגב שבמערכת החינוך כאשר ילד נדרש לעבור ועדת זכאות ואיפיון כי יש לו צרכים מיוחדים, אחת הבקשות היא בדיקת ראייה ושמיעה באופן אוטומטי. זה באמת…”

ימית: “נכון יש לי באמת דוגמא על תינוק שנולד שנה שעברה. ידוע שיש לו אח עם מגבלה בשמיעה, ובעקבות הרקע המשפחתי, הילד, התינוק החדש הוא נמצא באיזשהו גורם של סיכון. בגלל הידע המקדים הזה, שלחו את הילד הזה על אף שהוא עבר את סינון הילודים, שלחו אותו לבדיקת BERA והתגלתה ירידה קלה של 30 דציבל בשתי האוזניים. לכן ידע מקדים או רקע, או כל גורם סיכון (צביה: “מודעות”) במשפחה, כן, שמעלה את המודעות לכך (צביה: “נכון”) שתינוקות כאלה יישלחו לבדיקות מעמיקות. מה שחשוב, לציין בירידות קלות, שהן יכולות להיות בכמה אופנים –  ירידה קלה יכולה להיות דו-צידית בשתי האוזניים, ויכולה להופיע גם כחד-צידית – זאת אומרת שאוזן אחד תקינה והאוזן השנייה מציגה לנו ירידה קלה. יכולה להיות מולדת על רקע גנטי או חלק מתסמונת, יכולה להיות נרכשת. מאפיין נוסף, ומאוד מאוד משמעותי, וזה באמת בקרב כל כך הרבה תינוקות ופעוטות כאן בארץ, זה הנושא של ירידה קלה שיכולה להיות דינאמית וזמנית כתוצאה מהצטברות נוזלים. שבאמת יכולה לחלוף בספונטניות לאחר מכן אבל, צריך לזכור שבתקופות שיש נוזלים, אז הנגישות השמיעתית היא מוגבלת. ומנגד, נוזלים שנמצאים באוזן לאורך זמן, עלולים בסופו של דבר להוביל לירידה קלה או יותר ככה בשמיעה. וצריך להיות מודעים לכך ולכן אנחנו מדגישים מאוד את הנושא הזה.”

צביה: “זה אתה, אתה שומע את זה לא מעט מהורים. תחשבו מי מאיתנו כהורה לא חווה עם הילדים שלו בשלב כזה או אחר נוזלים באוזניים? ההורים אומרים – ‘תקשיבי הוא לא שומע כלום, אתה צריך לצעוק הטלוויזיה בקולי קולות’ ובאמת גם למצב הזה – ילד שאת רוב שנותיו הראשונות כפעוט, בילה עם נוזלים באוזניים אין מה לעשות המוח של הילד הזה פספס מידע. אגב בעניין הזה, אנחנו יודעים להגיד שמספיק שילד יפספס 20% אתם קולטים, מספיק שהוא יפספס 20% מהמידע בגלל הירידה ה”קלה” שיש לו באוזן, זו סיבה מספיק טובה להתייחס לילד הזה בזהירות ולעקוב ולראות מה קורה איתו. ושלהשלכה הזאת של נוזלים באוזניים יכולה להיות השפעה אח”כ גם אחרי שעשינו ניתוח כפתורים ותיקנו את מצב השמיעה.”

ימית: “נכון בהקשר הזה של נוזלים אז אפשר לציין – שתדמיינו לכם, אתם ההורים, שהתינוקות או הפעוטות שהם שומעים בצורה כאילו הם נמצאים בתוך אקווריום (צביה: “וואי”) או בתוך הבריכה, עד כמה קשה עם מיסוך כזה לשמוע. ומה שקורה זה, בעצם גם באיזה סביבה ילד נמצא באותו זמן? כי אם הוא נמצא בסביבה שקטה, אז הוא כן יוכל לשמוע את המילה. אבל בזמן אחר, בסביבה של רעש או בסביבה מאתגרת שמיעתית, הוא ישמע את אותה מילה אבל באופן אחר. ולכן, זה משהו שיעכב אותו, ברכישת מילים בשלבים הראשונים והמוקדמים. אז בעצם בהתאם לאבחנה שתינתן, סוג הירידה, וסף השמיעה שפה זה מדובר בשמיעה קלה, תיבנה תכנית התערבות לטיפול רפואי. אם זה יהיה ניתוח כפתורים או כל דבר אחר שהרופא כמובן, רופא אף אוזן גרון, מומחה ומוסמך לילדים ימליץ בעצם להורים למשפחה.”

צביה: “זאת אומרת קודם כל גישה לשמיעה בין אם זה ניתוח כפתורים בין אם זה ניתוח שקד שלישי בין אם זה הרכבה של מכשיר שמיעה.”

ימית: “בהחלט.”

צביה: “קודם כל לתת למוח נגישות לשמיעה.”

ימית: “נכון. וכמובן השיקום ומעקב שהוא מאוד מאוד קריטי.”

כרמל: “פה זה הזדמנות רגע, רק לציין את הפרק שהקלטנו עם פרופסור אייל רווה (צביה: “נכון גם”) שמפרט על מה קורה כשיש נוזלים כרוניים, או דלקות אוזניים חוזרות, מה ההמלצות? למי לפנות?”

צביה:” אז בעצם אחרי שהבנו אני חושבת שדיי שביססנו והצלחנו להעביר את המסר של למה, חשוב לא להקל ראש במוגבלות קלה. אוקיי, אז מה התפקיד שלנו כמבוגרים האחראים? מה התפקיד של אנשי המקצוע? מה התפקיד של ההורים? מה מה מה אנחנו עושים? למה אנחנו צריכים להיות מודעים?”

ימית: “אוקיי אז קודם כל כמו שאמרת זה באמת קשת רחבה זה גם כמובן ההורים בבית, במסגרת החינוכית, וכמובן גם של מטפלים ואנשי מקצוע. אנחנו בעצם מתכננים תכנית התערבות, אישית, ייחודית, לכל ילד לפי באמת מה שהוא זקוק, לפי הרמה הקוגניטיבית שלו, התפתחות השפה וכו’. אז בראש ובראשונה שמבחינתנו זה הדבר שאנחנו באמת, הכי נקדם ונרצה שההורים יעשו עוד בשלבים הראשונים של התינוק בחייו בהנחה ונמצא שיש ירידה קלה במסלול השמיעה, וזה ילד שהוא מועמד לשיקום שמיעתי, אז כמובן שמכשירי השמיעה יתנו הגברה, עבור התינוק והפעוט, תהיה נגישות ישירה יותר לצלילי הדיבור ולצלילי הסביבה. וזה חשוב מאוד להרכיב אותם באופן עקבי כדי להשפיע על היכולת התפקודית של הילד, על רמת ההשתתפות שלו. חשוב מאוד להקפיד על הרכבה קבועה של מכשירי השמיעה וגם בפעילויות שהן מעבר לבית או מעבר למסגרת החינוכית. גם בסופי שבוע שאתם יוצאים למפגשים משפחתיים, לפארק, לטיולים, בזמן הזה זאת עוד הזדמנות שבה הילד נחשף ולומד עוד ועוד על העולם ואם לא תהיה נגישות מספיק מיטבית הוא יפספס, הוא יפספס דברים ופשוט חבל.”

צביה: “ומגוון הדברים שעושים בחיים לא רק למה שהגננת אומרת בגן. אני חושבת שכאילו אם, אם נסתכל על הדברים שאמרת – אוקיי אז מה? מה, מה התפקיד שלנו? אני חושבת שקודם כל מודעות. קודם כל זה מתחיל בזה. אם אנחנו לא מבינים אז אין לנו מה לעשות עם זה, אז לא נבין למה זה דחוף וחשוב. לעשות את, לתת התייחסות, לתת הגברה, וonce הבנו את זה באמת הדבר הבא החשוב, זה להבין שבאמת התפקיד שלנו זה למקסם את החשיפה כדי שתתקיים שם התפתחות אודיטורית, תתקיים שם הנגישות הזאת למוח, לשמוע, לאמן את המוח, לשמוע לשמוע לשמוע לשמוע, להנגיש את זה. אז אני חושבת שאלה הדברים שככה.. ולעשות את זה באופן מיטבי. באופן מיטבי זה קושר אותי לדברים שאמרת קודם. איך אני עושה את זה מיטבי? אני מודע לזה שברקע רעש לומדים פחות טוב ושומעים פחות טוב, אני מודע לזה שהדהוד מפריע, אני מודע לזה שאני צריך לתת חשיפה חוזרת, אני מודע לזה שחשוב להשתמש במערכות ההגברה שיש לילד, איפה אני מושיב את הילד, המרחק שממנו אני נמצא.”

ימית: “בהחלט ואם אנחנו מתייחסים על השיקום, לשיקום השמיעתי שהוא מאוד מאוד חשוב. אז יש לנו פה דוגמה של מחקר שבו השתתפו ילדים בגילאי 5 עד 7 שנים, שחולקו לשלוש קבוצות על בסיס דפוסי הרכבה של מכשירי שמיעה. מחקר על ילדים עם ירידות קלות אני מציינת. בוצעו מבדקי שפה וכן מבחן בתפיסת דיבור על רקע רעש. מבחינת התוצאות, שנמצאו במחקר, זה שילדים שהרכיבו באופן עקבי את מכשירי השמיעה הציגו ציונים טובים יותר במדדי אוצר מילים ותחביר, בהשוואה לילדים שלא הרכיבו עזרי שמיעה. והממצאים הם מובהקים סטטיסטית. זה אומר, זה בדיוק מה שהסברנו קודם, שברגע שאנחנו מרכיבים את מכשירי השמיעה ניתנת הגברה מיטבית עבור הילד, והוא מצליח כל הזמן ללמוד גם בלמידה ספונטנית וגם על רקע רעש ללמוד מילים ולהגביר את האוצר המילים שלו, ידע העולם. ולגבי התחביר, אנחנו יודעים שאם הילדים לא מרכיבים, את מכשיר השמיעה, אז הם בעצם עלולים לפספס את מילות הקישור שנמצאות לנו בתוך מבנה של משפט.”

צביה: “כל המילים הקטנות.”

ימית: “בדיוק הקטנטנות..”

צביה: ו.., אם.., ש..”

ימית: “ש.., כש… כן. בדיוק. ובעצם שהם גם מתחברות למילות, המילים הלקסיקליות אז הילדים מפספסים ואז הם בעצם לא מבינים את המבנה של המשפט.”

צביה: “אני חושבת שעוד דבר שככה בא לי להוסיף שאנחנו מדברים על המכשיר שמיעה. לשים מכשיר שמיעה לילד זה לא דבר של מה בכך. והרבה פעמים עולה השאלה וזאת סוגיה שצריך להתחבט בה כשמדובר במוגבלויות שמיעה קלות, אז אנחנו לא דוחפות פה ואומרות באופן גורף יאללה מכשיר שמיעה. יש לזה השלכות לפעמים אי אפשר לתת מכשיר שמיעה, לפעמים ההורים לא נמצאים בשלב.. אני חושבת שאחד המסרים החשובים פה שנשמור במודעות, שוב אם תהיה המלצה לתת מכשיר וזה הדבר שאמור לעזור לילד, אז זה מה שצריך, בסופו של דבר ההורים הם אלה שבוחרים. אבל אם יש משהו שחשוב שיעבור פה זה שמה שלא יהיה צריכה להיות שם מודעות לאיך אנחנו עוזרים למוח של הילד הזה, לקבל מידע. לקבל את המידע השמיעתי. איך אנחנו ממקסמים, את הנגישות של המוח שלו לשמיעה. מכשיר, סביבה what ever.”

ימית: “בהחלט. זה, זה מתחבר גם לרווחה האישית, הרגשית של הילד. שזה דבר שהרבה פעמים להורים קל יותר אפילו להבין. כי אם הוא יבין שהילד שלו מאוד מתקשה או לפעמים אפילו בסביבות מסוימות סובל, אז אולי יהיה לו דרך זה קל יותר להבין עד כמה שההגברה היא מאוד משמעותית עבור הילד.”

צביה: “לא רק בשביל ללמוד עוד מילה או פחות מילה.”

ימית: “בדיוק, כן בהחלט.”

צביה: “כן.”

כרמל: “בעיניי מילת מפתח כאן היא היא באמת המאמץ. שומע, לא שומע, מה שומע זה  (צביה: “נכון”) אנחנו מתייחסים לזה. אבל מה שככה שקוף ולפעמים לא נראה, לא נראה..”

צביה: “זה מחיר גדול.”

כרמל: “כן, זה כמה הילד מתאמץ (צביה: “נכון”). ואנחנו לא רוצים שיתאמץ מדי אנחנו כן רוצים לאפשר את, בדיוק זה קשור לרווחה. ככל שאני מתאמץ יותר אני פחות פנוי להרבה דברים.”

ימית: “נכון.”

צביה: “נכון. חשובים. המשימה ההתפתחותית של הילדים האלה היא מאוד מורכבת. יש להם משימה להתפתח בכל מיני תחומים. ככה אנחנו עוד רגע נתכנס לכדי סיכום של הפודקאסט, ואם אם אני אבקש ממך לנסח ב-3 4 משפטים ככה, מה מה השורה התחתונה? מה המסר שאת רוצה לשלוח את מי שמאזין לפודקאסט הזה? אז מה זה?”

ימית: “אוקיי אז אנחנו צריכים להיות מודעים שהילדים האלה זקוקים גם להנגשה אקוסטית, הנגשה מבנית של אותו חלל שבו הם מתחנכים, או גם אפילו בבית לנסות למזער רעשים. ויותר מזה, שאני באמת רוצה שכולם ייצאו מזה זאת ההנגשה האנושית זה מה הסביבה, מה האנשים, הילדים, המערכת החינוכית שנמצאת סביב ילדים שאנחנו יודעים שהם תחת הקבוצה של ילדים עם מגבלה בשמיעה, עם ירידה קלה, מה הם צריכים לעשות על מנת שהילדים האלה הם בכל זאת, יקבלו שמיעה מיטיבה. ומנגד לא יצטרכו להשקיע מאמץ הקשבתי ושמיעתי מוגבר, כדי שתהיה להם את הרווחה הזאת, כדי שהם יהיו פנויים ללמידה. אז אנחנו בעבודה שלנו כקלינאיות תקשורת, אנחנו מדריכות, גם את ההורים וגם את הצוותים החינוכיים בלנסות ולהפחית כמה שיותר רעשי סביבה. ולהטרים עבור הילד, ולתווך לו את התיווך המיטבי עבורה, עבורו, בכל סביבה אפשרית, גם בבית וגם בגן. אנחנו רוצים ללמד אותו לסנגר על עצמו, הסינגור העצמי זאת עבודה יום יומית שהילד יבין, קודם כל שיהיה מודע שהוא לא שומע טוב, ואם אני לא שומע טוב מה אני עושה? מה אני..”

צביה: “כדי לעזור לעצמי.”

ימית: “בדיוק מה אני אעשה? מה אני, מה אני, מה אני למי אני פונה? מה אני אומר? מה אני מבקש? הכלים האלה יצמיחו אותו ויאפשרו לו, שוב פעם, עם עצמו כאשר אמא לא נמצאת כל הזמן לידו, או הגננת שלא נמצאת כל הזמן לידו, איך הוא יוכל להתמודד בסיטואציות מאתגרות כאשר הוא לא שומע טוב. כמובן שהילדים האלה צריכים להיות מלווים על ידי אנשי מקצוע.”

צביה: “לגמרי.”

ימית: “גם קלינאיות תקשורת מומחיות תחום שילוו את הילד במסגרת החינוכית, שהיא מאוד מאתגרת עבורו. גם ידריכו את הצוותים החינוכיים, גם ידריכו את ההורים. המטפלות יעבדו עם הילד על משימות ומטלות על רקע רעש כדי לאמן אותו, כדי לסגל אותו למצבים האלה ואיך הוא יכול להתנהל במצבים האלה. כמובן כל מה שקשור לרכישה של אוצר מילים של מילים פחות שכיחות בשפה”.

צביה: “להיות מלווה בטיפול של איש מקצוע. באמת להבין בין השאר מה שאמרת שלפעמים ללקות הקלה הזאת במיוחד אם היא לא קבועה, יכולות להיות השלכות לאורך זמן, אז  לוודא שאתה נשאר במודעות once אתה מכיר את ההשלכות שלה.”

ימית: “בהחלט (צביה: “אוקיי”) התיווך הזה, וההתאמות שאנחנו צריכים לעשות, עבור כל ילד וילד, הם מאוד משמעותיות. והנושא של המעקב כבר מהרגע שהתינוק נולד, אנחנו אסור לנו בהחלט לוותר על המצב הזה. והרבה פעמים הורים אומרים – ‘כן שלחו אותנו אבל לא, לא חזרנו והרגשנו שהילד מפתח את את המלמול ואת השפה והרגשנו יותר רגועים’ לא, אל תעצרו את התהליך תמשיכו במעקב כל הזמן כי זה באמת באמת יכול להשפיע על התפתחות המוח ועל התפתחות השפה. וכמובן על ההשלכות השקופות שהרחבנו עליהן כאן.”

כרמל: “וכי יש מה לעשות כשמאתרים.”

צביה: “נכון, בעיקר כי יש מה לעשות.”

ימית: “בהחלט.”

צביה: “אוקיי.”

ימית: “והילדים האלה יכולים להצליח המון (צביה: “חד משמעית”) וברמה מאוד טובה, להגיע למקומות ומחוזות מאוד רחוקים וטובים.”

צביה: “ימית, ימימה, תודה רבה, תודה רבה. פודקאסט חשוב, אני חושבת שבאמת מילת המפתח פה היא – מודעות מודעות מודעות של כולם. ואני אומרת הילדים האלה, ילד הוא ילד של ההורה שלו, אני חושבת שonce יש לך את הידע משמה והלאה זה שלך תעשה עם הידע זה מה שאתה מבין, אבל תהיה, תהיה מודע, תדע. לא אל תפעל כי לא ידעת, תפעל אחרי שאתה יודע.”

צביה וכרמל: “תודה רבה.”

כרמל: “זה היה כל כך מקיף ומלמד.”

ימית: “בשמחה תודה לכם היה לי העונג.”