להורדת הקובץ לחצו כאן: Beit_Micha_podcast9

תקציר:

דמיינו את עצמכם בחדר השינה כשהילדים מדברים איתכם, והטלוויזיה דולקת בסלון,
אתם יכולים להסיק בקלות שמדובר בחדשות ואפילו לזהות את העיתונאית,
אבל כדי להבין על מה העיתונאית מדברת – כנראה שתצטרכו להתאמץ, לעצור רגע, להתרכז.
כך, הסבירה לנו דנה, יכול להיראות יום שגרתי בגן עבור ילד עם מוגבלות בשמיעה.

דנה לוין, קלינאית תקשורת מבית מיחא, המטפלת בילדים במסגרת הגן, סיפרה על האתגרים עמם צריך להתמודד ילד עם מוגבלות בשמיעה במהלך היום-יום. שוחחנו על עבודתה של הקלינאית / מומחית התחום המגיעה לגן, שמתחלקת לשני חלקים עיקריים. האחד, תיווך ומתן כלים לילד, שיאפשרו לו להתמודד עם האתגרים השמיעתיים בצורה יעילה.
התחום השני, מתן הדרכה לצוות הגן, על מנת שיוכל לספק לילד את התנאים הטובים ביותר עבורו ללמידה ולהשתתפות חברתית.

פרק מומלץ להורים ולצוותי החינוך בגנים.

 

תמלול מלא:

כרמל: שלום אני כרמל כץ

צביה: ואני צביה רוטשילד

כרמל: אנחנו משדרות היום פודקאסט מבית מיחא שנקרא “הקול במיחא”, בבית מיחא יש לנו שתי חטיבות, חטיבת הגיל הרך שמטפלת בילדים עם מוגבלות בשמיעה מגיל הינקות ועד הכניסה למשרד החינוך, ואת החטיבה הקדם יסודית ששייכת למשרד החינוך ומטפלת בילדים חירשים וכבדי שמיעה בגיל הגן. הפודקאסט הזה הוא פרי יוזמה משותפת של שתי החטיבות כדי להנגיש ולהרחיב את הידע בנושא עבור הורים ואנשי צוות.
והיום אנחנו מראיינות את דנה לוין קלינאית תקשורת מהחטיבה הקדם יסודית במיחא, שלום דנה

צביה: היי דנה

דנה: שלום

כרמל: את יכולה לספר לנו קצת על עצמך לפני שנתחיל?

דנה: אז אני דנה, קלינאית תקשורת, עובדת פה במיחא ונהנית מכל רגע, עובדת ומטפלת בילדים בשילוב האינדיבידואלי בגן, מדריכה צוותים של החינוך המיוחד ומעבירה אבחונים, בין היתר גם קלינאית במכון שיקומי וקלינאית בטיפת חלב

צביה: וואו עוד משהו? (צוחקת)

דנה: נראה לי מספיק

כרמל: שמחות מאוד לארח אותך

צביה: מאוד שמחות, אז דנה הזמנו אותך לדבר היום על איזשהי נישה ככה מאוד חשובה שהתייחסת אליה קודם, אותה קלינאית תקשורת מומחית תחום שמגיעה אל הגן הרגיל שהילד לומד בו בבוקר עם חבריו ליד הבית, ובעצם הרעיון הוא שנדבר היום ונשמע ממך על התפקיד הזה, על המקום הזה, אנחנו יודעים שהילדים שאנחנו נותנים להם מענה במיחא מקבלים טיפול בבוקר בגן ומגיעים לפה גם אחר הצהריים למרכז, אז אנחנו נשמח שתדברי על הייחודיות של המקום הזה, של הטיפול בבוקר, למה בעצם הולכים אל הילד בבוקר לגן וממה זה נבדל ממה שקורה איתו אחר הצהריים, למה זה חשוב?

דנה: אז באמת הטיפול אחר הצהריים כאן בבית מיחא הוא לרוב אחד על אחד, הקלינאית והילד, בחדרים שקטים, סביבה די סטרילי לעומת זאת שאני מגיעה לגן אני רואה את הילד בסביבה הטבעית שלו, אני רואה עם מה הוא מתמודד כל האתגרים השמיעתיים, איך הוא מתמודד בפינות הגן, איך הוא בחצר, איך הוא במפגש, איך הוא בקבוצות לימוד, איך הוא מתנהל מול מבוגרים ואיך הוא  מצליח להתמודד עם ילדים. למשל יש לי ככה סיפור על ילדה שיש לה לקות שמיעה והיא ישבה עם כמה חברות, הן ישבו לדבר, אחת החברות סיפרה בהתרגשות על הפוני שאמא גזרה לה , ככה ממש בהרחבה על אותו פוני, ובסוף השיחה הילדה אומרת יואו גם אני רכבתי על פוני! איזה כיף! שזאת סיטואציה באמת לא פשוטה אבל זה יתרון שאני שמה אני יכולה לתת את התיווך וזאת החשיבות של התיווך וההתערבות שלנו בסביבה שהיא כל כך טבעית ויומיומית, כי זו סיטואציה שקורית לא מעט.

צביה: זאת אומרת מה שאת אומרת, זה שהחשיבות או ה.. באמת הייחודיות של הטיפול בילד בגן זה שבעצם שם שאת רואה אותו במצב הכי הכי טבעי שלו בהתמודדויות הכי יומיומיות, בניגוד למה שקורה פה אחר הצהריים, שזה אחד על אחד ויש את האינטראקציה מול הקלינאית שזה בכל זאת מבוגר שמוביל את המצב, פה את בעצם אומרת- אני רואה את הילד בהכי טבעי שלו, לטוב ולרע עם מה שהוא מתמודד איתו טוב יותר ועם מה שהוא מתמודד איתו טוב פחות

דנה: נכון בדיוק, באמת גם זה מאפשר לי את ההתערבות גם עם עוד ילדים וגם מה שחשוב זה גם ההתערבות וההדרכה לצוות, עכשיו כל תהליך טיפולי מתחיל קודם כל בתצפית

צביה: אוקיי, ש.. למה? מה בעצם את מחפשת בתצפית הזאת?

דנה: באמת לראות איפה הילד מתקשה יותר ואיפה הוא מצליח, באיזה סיטואציות הוא צריך את התיווך שלי באיזה סיטואציה הגננת יכולה להיות מותאמת יותר, איפה אנחנו יכולים לעזור לו

צביה: אני חושבת שזה באמת אחד הדגשים תמיד שאנחנו מתווכים או נמצאים עם ילד חשוב לנו להכיר אותו כדי לדעת מה יהיו המטרות ובאמת מה שאת מציינת כרגע זה שבסיטואציות הכי טבעיות גם כשאנחנו לא נמצאים שם לדעת לאפיין איפה הילד חזק ועם זה אפשר לעבוד ואיפה המקומות שאנחנו צריכים באמת לתת לו עוד כלים להתמודד עוד יותר טוב עם מה שהוא עושה שם

כרמל: כן, ומוסיפה שחשוב לאפיין ולבדוק גם בגן כי גם בעצם הוא מגיע לטיפול אחר הצהריים ויש את המידע הזה, בהכרח שבגן אנחנו נראה עוד דברים שלא באים לידי ביטוי אחר הצהריים מעצם הסביבה השונה והתנאים השונים, הדוגמה שנתת בהתחלה, בעצם יכול להיות שאותה ילדה מנהלת שיחות שוטפות וקולחות ולגמרי בעניינים אחר הצהריים אחד על אחד אבל בגן בשיחה עם הרבה ילדים תוך כדי התנאים של הרעש מסביב שם יעלה הקושי הזה שתיארת

דנה: אז אני מתחברת למה שאת אומרת והסביבה היא מאוד קריטית להתפתחות של הילד ולכן מאוד חשוב להדריך את הצוות ואחד הדברים המהותיים זה להבין מה זה אומר לשלב ילד עם מוגבלות בשמיעה, מה זה אומר, איך אנחנו יכולים לעזור לו, איך אנחנו יכולים לתווך לו, מה אנחנו יכולים לעשות בסביבה שלנו כדי שיקל עליו

צביה: שאני חושבת שפה חשוב גם לזכור וכל הזמן גם להגיד לעצמנו וגם לאנשי הצוות בגן, הגננת היא האיש מקצוע הכי קרוב לילד, היא רואה אותו כל יום למשך, כמובן לא בעידננו עם הסגרים שהגנים לרוב, לרוב לא פתוחים, אבל אנחנו  חושבים על ימים כתיקונם אנחנו מגיעים פעם פעמיים בשבוע בבוקר אל גן, הגננת נמצאת איתו כל יום מהבוקר ועד שהוא הולך בצהריים ולכן הכלים האלה שאת מקנה להם מאוד מאוד חשובים כדי שהיא תוכל להמשיך ליישם את זה, את יכולה לתת דוגמאות לאיזה, איזה כיוונים באמת חשוב לתת לגננת שכל היום יש לה אצלה ילד כזה מבחינת איפה להושיב, מבחינת רעשי רקע

דנה: הרבה פעמים גננות אומרות לי אבל הוא שומע, והן צודקות הילד באמת שומע אבל לנו חשוב להבין עד כמה הילד מתאמץ בשביל לשמוע, למשל תדמיינו את עצמכם בחדר שינה כשהילדים מדברים איתכם ואתם שומעים את הטלוויזיה דולקת בסלון אתם יכולים אפילו לנחש שמדובר בחדשות ואפילו לזהות את העיתונאית אבל אתם לא מצליחים לשמוע על מה היא מדברת. צריכים לעצור להתרכז ובאמת להתמקד זה המאמץ שנדרש מילד ולגננת יש השפעה על זה, היא יכולה להושיב אותו קרוב יותר, חשוב מאוד שהיא תשתמש באמצעי הגברה וכאן חשוב רגע לעצור ולהגיד להורים תתעקשו על ההנגשה האקוסטית בגן

צביה: כן, בהחלט

דנה: לפעמים גננות אומרות לי הילד מתעלם ממני,  היא אומרת הוא לא מקשיב לי, הוא לא עושה מה שאני אומרת זה עוד יתרון לזה שאני מגיעה לגן

צביה: הוא לא ממושמע, הוא מרחף

דנה: בדיוק

צביה: ואז את מספרת לה שמה

דנה: ואז אני קודם כל בוחנת את הסיטואציה, הרבה פעמים הן פונות כשהן נמצאות בצד השני של מרחב הגן שעוד 35 ילדים מדברים בו זמנית, ויכול להיות שהילד באמת לא שמע אותה, יכול להיות שהוא גם לא עירני שמיעתית, שגם על זה אנחנו מאוד עובדים בגן, ויכול להיות שהמאמץ השמיעתי פשוט מתיש אותו, פשוט מתעייף ולפעמים זה נראה כאילו הוא מתעלם

כרמל: את אומרת משהו חשוב מאוד, בעצם לקות בשמיעה היא לא משהו, זה לא מאוד בולט, זאת אומרת אפשר בקלות לפספס איפה הקושי נמצא או האם יש מאמץ זה רק ברגע שנעלה את המודעות לעניין שהגננת תהיה מודעת לעניין רק אז היא יכולה באמת לשים לב לסיטואציות ולראות או לחפש את המאמץ כדי לעזור לילד ולהבין שגם אם הוא משתתף במפגש ומאוד פעיל זה לא אומר שבסיטואציות אחרות בגן יהיה לו קל או לחלופין להבין שאם הוא לא התעלם מהבקשה שלה לחלוץ נעליים לפני שחוזרים מהחצר לגן אז לא כי לא בא לו אלא הוא פשוט לא שמע אותה כי היה הרבה רעש מסביב ולכן זאת התוצאה. אבל זה רק ברגע שמעלים את המודעות לעניין שיש לנושא השמיעתי השפעה על התפקוד גם אם נראה שהילד שומע.

דנה: בדיוק וגם לזכור תמיד שהגן היא סביבה שמיעתית רועשת ומאוד מאתגרת

צביה: מאוד מאתגרת

דנה: תמיד צריך לחשוב איך אנחנו יכולים לעזור לילד, חשוב לציין שהדרכה היא צריכה להיות ספציפית לאותו ילד אבל יש דברים שבאמת ככה הם כלליים ואפשר לעשות אותם תכף ומיד, עכשיו, העניין הזה של תמיד לשים לב שאת נותנת הוראה או את רוצה לומר משהו לילד ואת רוצה שהוא יקשיב, תשימי לב שהוא יוצר איתך קשר עין ושהפה שלך גלוי כדי שהוא יוכל לקרוא שפתיים, אוקיי שימי לב שאת יחסית קרובה אליו ככה כדי שהוא יוכל באמת להיענות למה שאת מבקשת, מוזיקה בגן בזמן פעילות חופשית זה (צביה: כן). זה יוצר, בשביל הגננות זה יוצר אווירה שמחה, אבל בשביל הילד עם המוגבלות שמיעה זה עוד רעש מתחרה והוא מפספס מידע והוא לא, קשה לו יותר לעקוב אחרי החברים אז אנחנו מוסיפים עליו עוד קושי מעבר למה שקיים

כרמל: אם אני גננת שרגע מאזינה לפודקאסט הזה ואנחנו מאוד מקוות

צביה: אנחנו מאוד מקוות

כרמל: שמקשיבים לנו, אז בעצם לא להשמיע מוזיקה בכלל?

דנה: לא מה פתאום, פשוט בזמן פעילות חופשית בלי מוזיקה כמובן במפגשים עם הטרמות, אם אתם באמת אגב רוצים שהילד ידע את המילים, קודם תלמדו אותו את המילים אחר כך תדליקו את המוזיקה, זה הסוד

צביה: אוקיי, אוקיי, התייחסת בהתחלה לזה שבהתחלה תרצי להכיר את הילד בכל מיני סיטואציות וככה תתצפתי, תסתכלי אז תני דוגמא על מה את מסתכלת באיזה סיטואציות תרצי לראות

דנה: אוקיי, אני ארצה לראות למשל במפגש האם הילד עוקב אחרי הדוברים האם הוא מצליח לראות כל פעם ילד אחר עונה תשובה, האם הוא מצליח מה שאנחנו קוראים לאתר מיקום קול במרחב, האם הוא יודע להבחין אם זה בן או בת, מי אמר את זה, מאיזה כיוון זה הגיע, זה מאוד חשוב לנו. האם זה ילד שמעדיף לשחק לבד או עם כמה חברים?  האם זה ילד שהוא יכול לשחק באמצע חלל הגן או שהוא בהכרח בוחר את הפינות היותר שקטות בגן?

צביה: אוקיי

דנה: האם הוא יבחר משחקים שדורשים מלל, אין לו בעיה? או שהוא יעדיף יותר את הבנייה בצד, כל הדברים האלה הם בסדר, אנחנו מסתכלים כמובן על המכלול, שום דבר בפני עצמו אינו חריג, אלא מסתכלים איך הוא משתלב בתוך הגן, כמובן שזה תלוי טמפרמנט של הילד ותלוי אופי, אנחנו לוקחים את זה גם בחשבון

צביה: כן, וזה לא כדי לחפש איפה הוא לא, זה כדי לדעת איפה אנחנו יכולים להקל, לתווך, לחזק וגם עוד דבר שאני יכולה להוסיף, זה אולי באמת העניין של הבדל, אם אנחנו יכולים לראות הבדל ביכולת של הילד לעקוב אחרי דברים במליאה הגדולה של כל הילדים לעומת למשל סיטואציה שהגננת נמצאת עם הילד בקבוצה קטנה יותר, האם יש הבדל באופן שבו הוא יכול לקלוט את הדברים. איפה את רואה במקום הזה את שיתוף הפעולה של הגננת מול ההורים לצורך העניין? זאת אומרת, כי את נמצאת שם כגורם שלישי, בסופו של דבר הגננת שם עם הילד ההורים לא נמצאים איך את רואה המקום הזה במשולש

דנה: אז קודם כל צריך להעביר להורים- אני לא באה לרגל בשבילכם, חשוב מאוד שהם ישמרו על הקשר גם עם הגננת והתכנים שעולים בגן בשביל שהם יוכלו להטרים לילד, הם יוכלו להסביר איזה נושא היה, איזה נושא הולך להיות כך הילד

צביה: להטרים את מתכוונת, לעשות דברים מראש לפני

דנה: בדיוק, לדבר על איזה נושא אנחנו עכשיו איזה נושא ידובר עכשיו בגן, על איזה נושא דיברתם ולכן הקשר בין הגננת להורה הוא חשוב מאוד. גננות תשלחו על איזה נושאים אתם מדברים, איזה שירים אתן משמיעות זה מאוד חשוב ככה הילד יוכל באמת להשתלב ולהרגיש שהוא חלק, וההורים אתם צריכים לחזור על דברים שקורים בגן כדי שהחומר באמת יוטמע

צביה: כן ההטרמה ב-ט’ זה באמת אחת האסטרטגיות שאנחנו מכירות ויודעות שמאוד עוזרת לילדים שלנו ברגע שהתוכן הוא קצת מוכר והילד לא פוגש אותו בפעם הראשונה במליאה עם התנאים המקשים של הגן זה באמת משהו יכול לעזור, וכמובן התפקיד של ההורה כשותף אנחנו נמצאות שם רק פעם בשבוע המשך העבודה בבית והמשך היד על הדופק והמעקב אחרי איך הילד הוא בהחלט חשוב

דנה: נכון הקשר הוא לפעמים יכול להיות באמת מאתגר כי לעומת טיפול אחר הצהריים שהקלינאית רואה את ההורה כל שבוע

צביה: נכון

דנה: הקשר עם ההורה הוא לרוב או טלפוני או באמצעות המדיות השונות ובאמת חשוב לשמור על קשר חשוב לי לדעת מה קורה עם הילד, האם יש שינויים בחיים של הילד, האם הילד עתיד לעבור איזשהו ניתוח או מעבר דירה, כל התרחשות מאוד חשובה שההורה יעדכן אותנו

צביה: ולהפך

דנה: בוודאי

צביה: ולהפך חשוב שההורה ידע מה נעשה בגן, לתת את נקודת המבט של התפקוד בגן לעומת מקומות אחרים כי לפעמים אנחנו רואות התנהגויות אחרות בגן ויכולות שבאות לידי ביטוי אחרת, אז המעבר של המידע הזה משני הכיוונים של המטפל אל ההורים ולהפך

דנה: לפעמים גם הטיפולים נראים שונים כי כאן ההורה מגיע יחד עם הילד

צביה: נכון נכון

דנה: ויש אינטראקציה שונה מאשר הילד נמצא בלי ההורה

צביה: נכון, אני חייבת להגיד ולהוסיף שאחת הסיבות לתת לילדים את שתי הפלטפורמות האלה גם בגן וגם פה ב.. באחר הצהריים בחדר השקט, זה כי יש דברים שאפשר לעשות בגן ואי אפשר לעשות בקליניקה במיחא במרכז ולהפך. יש יתרונות לעבודה של אחד על אחד במקום שקט אפשר לעבוד יותר בפשטות על היגוי, מה שאי אפשר לעבוד בתנאים של הגן, כך שפה חשוב גם להזכיר את העניין של החלוקה של המטרות שעליהן אנחנו עובדות.

דנה: נכון כמובן היתרון בגן שאני תמיד אני יכולה לצרף עוד חברים

צביה: בדיוק בדיוק

דנה: וזה התמודדות, בסופו של דבר ההתמודדות של כל ילד זה להתמודד עם ילד אחר להתמודד עם ילדים אחרים, מאשר מול מבוגר, והרבה פעמים זה מה שאנחנו עושים במפגשים שלנו אנחנו נצרף עוד חבר עצם העובדה שהילד מתרגל איך אני מזמין חבר בצורה שהיא מותאמת זו כבר התמודדות שהיא מאוד חשובה. אנחנו מתרגלים את זה עוד ועוד איך אני מסתדר עם עוד ילדים, איך אני מגיב כשמישהו מנצח או מפסיד, איך אני  מתמודד כשאני לא יודע את התשובה וכולם מסתכלים עליי או למשל שואלים אותי מה יש לי על האוזניים שזה אחד הנושאים היותר חשובים שלנו, לפחות אני רואה את זה ככה כאחד הנושאים היותר חשובים בעבודה שלי בתור קלינאית תקשורת בגן, העניין של הסנגור העצמי

צביה: מה את רואה באמת שם בהיבט הזה, ילדים מתייחסים, איך ההתייחסות של הילדים לעניין הזה של המכשירים

דנה: אז באמת הסנגור העצמי זה היכולת להסביר מה זה אומר שאני מרכיב מכשירי שמיעה, למה אני מרכיב מכשירי שמיעה, מה עושה לי טוב, מה מקשה עליי, באיזה אסטרטגיות אני משתמש

צביה: מה שילד בגיל הצעיר לא תמיד יודע להמליל

דנה: נכון בגלל זה אנחנו שם לתווך לו, זה בדיוק העבודה שלנו לתת את המודלינג ולתרגל בסביבה המוכרת כדי שהוא אחר כך יוכל ליישם את זה בסביבות שהן לא מוכרות, למשל אין דבר יותר מדהים מעבודה לאורך כל השנה ושבסוף ההורה מספר לי שהם היו בגן שעשועים ואחד הילדים ניגש ושאל אותו “מה מה יש לך על האוזניים” אז הוא אמר “אה זה מכשיר שמיעה ואני משתמש בו כי אני לא שומע טוב”

צביה: זה עוזר לי לשמוע

דנה: והאמא מספר איך היא דומעת והיא עושה את זה לבד, וזה מדהים, זה בדיוק המטרה שלנו, חשוב להדגיש שאר ילדי הגן מבחינתם זה מאוד טבעי, הם לא מסתכלים על זה בצורה מוזרה

צביה: אני חושבת פה זה הזדמנות חשובה לציין, אנחנו באמת נתקלים לפעמים בהורים שקצת פחות נוח להם עם המקום הזה שבוחרים שלא לדבר בגן על העניין של מכשיר השמיעה ואני חייבת להגיד שפה כאנשי מקצוע ואני אשמח שתתייחסי לזה דנה, שכאנשי מקצוע אנחנו כמובן מכבדים כל בחירה של הורה, כל אמירה כזאת, אנחנו יכולים להביע את דעתנו המקצועית על העניין אבל פה באמת, הורה הוא זה שיחליט, אנחנו כאנשי מקצוע פיתחנו דרכים להעביר באופן חוויתי את העניין של המוגבלות בשמיעה ושל מכשירי השמיעה אבל אנחנו, יש לנו את הכלים לעזור לגננת לדבר על זה בגן, הכול קיים אבל כמובן חשוב להגיד שזה בחירתו של הורה האם הוא מעוניין שפעילות כזאת תתקיים בגן

דנה: נכון, באמת תהליך סנגור עצמו זה תהליך שנמשך במשך כל השנה בכל מיני סיטואציות כשאחד השיאים מבחינתי זה מפגש עם כל ילדי הגן. את צודקת באמת שלא הרבה פעמים הורים שואלים אותי, בשביל מה צריך לדבר על זה? ומבחינתם זה נושא שהוא לא מדובר, אבל ילדים הם חכמים, הם מבינים מסרים שהם לא מילוליים, הם מבינים שמדובר אולי באיזשהו סוד אולי במשהו שצריך להתבייש וזה מחלחל, לפעמים הורים שואלים אותי אבל בשביל להעלות משהו שהילד בעצמו לא שואל

צביה: לא מדבר, כן

דנה: וזה יכול להיות באמת שילד לא ישאל אבל עדיין זה יכול שיעסיק אותו ועצם זה שאני אעשה את זה בצורה הדרגתית, מובנה, בסביבה מוכרת ובטוחה, עם ילדים שהוא מכיר זה יקל עליו, שוב ליישם את זה בסביבות שהן לא מוכרות, עם ילדים שהוא לא מכיר וסביבות שאולי הוא ירגיש פחות בטוח ועטוף ושהוא בסופו של דבר יעשה את זה בצורה עצמאית

צביה: ולתת לו את הכלים למקרה שיום אחד מישהו כן ישאל אותו ויתייחס לעניין הזה באופן מפתיע,  ואני אגיד שוב פה ואדגיש שזאת נקודת המבט המקצועית שלנו בהיבט הזה של לתת כבר בגיל הצעיר הזה את הכלים, כי אנחנו לא נהיה עם הילד בכל מקום בשביל לעשות את זה בשבילו והוא בהחלט יצטרך עם הזמן כלים כי מתישהו מישהו עשוי לשאול שאלה על מכשירי השמיעה, על כל העניין אז מבחינתנו לתת את הכלים האלה זה דבר חשוב, כמובן שוב זאת דעה מקצועית, הורה יכול לקבל אותה או שלא לקבל אותה ואנחנו כמובן נכבד אותה, אבל זה הרציונל שעומד מאחורי זה

כרמל: את יכולה, למי שלא מכיר- להורים או גננות שלא מכירים, מה זה אומר בעצם המפגש הזה בגן, מה המטרה הגדולה שלו ואיך זה נראה בפועל?

דנה: האמת שכל אחת עושה את זה קצת שונה, אבל המטרה שלנו זה בעיקר שהילד יציג את המוגבלות בשמיעה, יסביר קצת ויספר על מכשירי השמיעה, מתי הוא מרכיב, מתי הוא לא מרכיב, מה מפריע לו, מה לא מפריע לו, עם איזה אסטרטגיות הוא משתמש, אני מאוד אוהבת לדמות בדיקת שמיעה, זה ממש ככה כל הילדים צריכים להקשיב ולפעמים אנחנו, אני משמיעה להם צלילים ממש כמו שמשמיעים בבדיקות שמיעה ואם הילדים שומעים, לפעמים הילדים לא שומעים, מדברים על זה, אני נותנת כל מיני סיטואציות שמקשות עליהם לשמוע המון רעש, ילדים שמדברים בו זמנית והם צריכים להבין על מה הם מדברים, סיטואציה מאוד מאוד חווייתית

צביה: הם בדרך כלל מאוד מתלהבים ממנה

דנה: נכון, נכון אני חושבת שכל התהליך לפעמים מלווה עם המון חשש אצל ההורים כשבפועל ילדי הגן כל כך סקרנים שזה מגיע למצבים אפילו כל כך משעשעים שילדים אחרים מבקשים מההורים שלהם שיהיה להם גם מכשירי שמיעה

צביה: כן, שלא לדבר על הרצון להיכנס לפעילות המשותפת עם הילד שלנו כשאת מגיעה לגן

דנה: וואו זה ריב תמידי

צביה: זה ריב תמידי

דנה: את מי הפעם הילד יבחר, זה ממש ככה נושא

צביה: שזה מקום בדרך כלל מקום מאוד מעצים עבור הילד שלנו שמישהו מגיע במיוחד בשבילו ותמיד עושים איזשהו פעילות כיפית ומשחקים והוא שם סוג של במרכז העניינים

דנה: נכון, בדיוק והוא יכול לבחור והוא יקבע מי ייכנס לחדר, לרוב זה מאוד מאוד חוויתי זה גם ועוד פעם הסיטואציה שהוא יכול להסביר למה באמת מגיעים דווקא אליו אבל בסביבה שהיא מאוד חווייתית, זאת אומרת זה על הדרך מדברים על זה

צביה: כן, אני חושבת שמי שמאזין לפודקאסט הזה ובאמת יוכל גם בפודקאסטים קודמים שלנו שעסקו בעניין החברתי רגשי וההתפתחות שלו אצל הילדים שלנו, קצת נגענו שם ודיברנו גם על כל העניין הזה של סנגור עצמי, של למה לדבר על זה, האם לדבר על זה, אז אני חושבת שמי שמעניין אותו להשלים את המידע הזה כדי ככה לקבל עוד אינפורמציה יותר בסיסית מחוץ להקשר של הגן בהחלט אפשר להשלים בפודקאסטים הקודמים שנגעו בעניין הזה

כרמל: היום אנחנו יודעים שכדי לעזור לילדים בחיים בכלל אז הרבה פעמים שהם נתקלים בקשיים או עצובים או כועסים או מתוסכלים אז אנחנו כמבוגרים התפקיד שלנו זה בין היתר זה לתת להם מילים לרגשות האלה, להגיד להם שאתה עכשיו כועס כי כך וכך קרה, אני מבינה אותך, אז יש פה משהו בתפקיד של מי שמגיעה לגן לטיפול בדיוק הדבר הזה, של קורה איזה משהו והילד לא שמע או היה צריך להשתמש באיזה אסטרטגיה, לתת לו את המילים האלה של הלא שמעתי, לא הבנתי, היה רעש, שהוא ילמד בעצם דרך המילים מה הוא מרגיש ומה הוא חווה כי זה לא כזה ברור

צביה: נכון

כרמל: ואז אנחנו יכולים בהמשך כשהילד יעלה לכיתה א ויעזוב את הגן

צביה: נכון

כרמל: כבר שיהיו לו את המילים כדי שהוא ידע להשתמש בהן בעצמו

צביה: אני חושבת שזו פריווילגיה שיש לנו כאן במרכז הזה עם האופן שבו אנחנו יכולים לפצל את סוג הטיפולים ובאמת לתת לילד מעטפת כזאת ששמה את הדגש כבר בגיל הצעיר הזה, לקראת בית הספר ומכשירה ונותנת, מכשירה את הקרקע לרכוש את הכלים האלה של סנגור עצמי שאנחנו מדברות עליו הרבה של המודעות, של המודעות בקהילה שהגננות יהיו מודעות לדברים וידעו באמת איך נכון לשלב את אותו הילד שבכל זאת צריך קצת דברים אחרת משלושים ומשהו חבריו האחרים, אני חושבת שבהזדמנות הזאת לטובת קהל הגננות שיקשיבו לפודקאסט הזה, חשוב מאוד לציין שפעם בשנה בדרך כלל אחרי הגנים אנחנו מקיימות פה יום עיון לגננות פה או בזום, שבו אנחנו נותנות מידע בצורה מקיפה, מרוכזת על כל מה שקשור לשילוב של ילד עם מוגבלות בשמיעה בגן, יש גם אתר במשרד החינוך שמתעסק בעניין הזה ונותן לא מעט אינפורמציה כך שאני חושבת שהמודעות והידע זה אחד הדברים יותר חשובים בתפקיד שלנו ושל מומחית התחום שמגיעה לגן, כדי שלגננות יהיה באמת את הכלים איך לשלב את הילד בגן, דנה

דנה: אולי אפשר באמת בהקשר של מה שכרמל ציינה, באמת הגן מאוד מזמן כל מיני סיטואציות ושאני לא צריכה, אני לא צריכה ליצור באופן מלאכותי

צביה: נכון

דנה: הן פשוט קורות מעצמן

צביה: נכון

דנה: ובאמת התגובות צריכות להיות באמת תגובות אונליין למשל הוא פספס איזשהו מידע אז אני אומרת לו “אה רגע שמעתי משהו אתה שמעת?” אם הוא לא שמע “אה יכול להיות שלא שמעת כי זה היה רחוק, כשמשהו רחוק אני לא שומעת, אולי אם נתקרב” אני שואלת אותו מה אפשר לעשות, לפעמים הילד ייתן פתרון “בואי נתקרב” ואי איזה רעיון מעולה אפשר להתקרב ואז לשמוע טוב יותר, או למשל שיש המון רעש אחנו מנסים שיהיה, לחשוב איך אפשר לגרום לסיטואציה להיות שקטה יותר, אנחנו בגן ילדים ברור שיהיה רעש, אז מה אפשר לעשות, אה אפשר אולי לסגור את הדלת, משהו שלנו כל כך טריוויאלי (צביה: נכון)  זה ממש לא ברור לילד, זה עוד אסטרטגיה שאפשר, אולי נתרחק, אולי נשב במקום אחר, אולי במקום להיות באמצע הגן אנחנו נהיה אולי בחצר, אז באמת אני מאוד מסכימה איתך שאנחנו לוקחות כחלק מהעבודה שלנו סיטואציות שקורות כל יום ואנחנו נותנות אסטרטגיות לילד מה הוא יכול לעשות, אנחנו ממלילות את הסיטואציה ואנחנו באמת מקנות לו אסטרטגיות מה הוא יכול לעשות במצבים שבהם הוא מתקשה

צביה: חשוב להגיד שזה ארגז כלים שהוא לא פחות חשוב מעוד מטרה שפתית, מעוד סוג של משפט, מעוד מילים ובאמת ה, מה שעוד חשוב נורא להגיד זה שאנחנו לא מצפות מילד בן 3,4 ו5 לעשות את זה באופן טבעי לבד, ממש לא וברגע שאת נותנת את המודלינג הזה, זה משהו שפותח לו פתח גם אם זה לא יקרה עכשיו כשנראה את זה, לפחות לתקופה המאוחרת יותר של בית הספר הוא יגיע עם הזרעים האלה לשמה ויוכל לשלוף אותם כשהוא יתמודד עם זה בעצמו

כרמל: יש לך איזושהי דוגמה או משהו לתיווך שעזר לילדים, שפתאום ראית את הילדים משתמשים בעצמם באסטרטגיה הזו שלימדת אותם

דנה: עם ילדים למשל שהם חד צידיים אנחנו מתעקשים שהם ישבו בצד.. שאני אשב בצד עם האוזן השומעת ואחרי כמה חודשים הילדים כבר מתורגלים והם יודעים איפה לשבת עכשיו אני בכוונה תמיד מתיישבת בצד הלא שומע ואומרים לי דנה התבלבלת, או למשל יש המון רעש הם יודעים “רגע רגע רגע חכי אל תתחילי אני קודם צריך לסגור את הדלת”

צביה: וואו

דנה: וזה מדהים, זה קורה גם בבית שפתאום ההורים מדווחים שהילד אומר אמא אמא אני לא שומע אותך את צריכה להתקרב

כרמל: נפלא, חושבת על סיטואציה שילד שעולה לכיתה א ומושיבים אותו בשולחן ליד עוד חבר ובאמת יש לו נגיד מכשיר שמיעה באוזן אחת והוא מבקש לבד להתחלף במקום עם החבר שלו כדי לשמוע יותר טוב, נפלא

צביה: דנה יש לך דוגמא אולי גם לגננת שככה הייתה לו איזושהי תובנה או איזשהי ככה משהו שהיא יכלה לקחת שהיא למדה ושמעה ממך לאורך השנה, איזושהי ראייה שהשתנתה?

דנה: האמת שאחד הדברים הראשונים ככה שעולים לי זאת גננת שדיווחה שהילדה, ילדה עם מוגבלות בשמיעה, ילדה טובה אבל היא לא הייתה כל כך קשובה במפגש ושככה יותר ויותר התעקשתי שהגננת תשתמש במערכת ההגברה ותשתמש במיקרופון פתאום הכול השתנה, הילדה הייתה קשובה, הילדה התחילה להשתתף ומבחינת הגננת פתאום המאמץ הקולי ירד

צביה: אוקיי

דנה: באמת היא אומרת לי-תקשיבי לא כואב לי הגרון, אז הרווחנו פה שני דברים

צביה: חד משמעית

דנה: גם שככה הגננת הרגישה טוב יותר ולא היה מאמץ קולי אבל הכי חשוב שפתאום הילדה יכלה להשתלב בצורה טובה יותר, הגברה היא מאוד קריטית

צביה: נכון, אני חושבת שבכלל מאוד חשוב שבאמת ככה נדגיש בכמה מילים את כל העניין של ההנגשה האקוסטית והחשיבות שלה, עניין של מערכות ההגברה, בכמה מילים דנה באמת לגבי המערכות הגברה שאני רק אציין שעכשיו בתקופת הקורונה יש מאוד מודעות לעניין של המערכות הגברה שהגננת משתמשת בה ויש מיקרופונים כאלה שזה באמת אישי של הגננת כך שאין, זה לא עובר מאדם לאדם כך שגם בעניין של הקורונה יש שמירה על הבריאות, המערכות האלה הן אישיות והגננת בעצם לא מסכנת פה את הבריאות שלה, אבל אני באמת חושבת שזה נושא מאוד מאוד חשוב מה שאת מציינת העניין הזה של השימוש במערכות הגברה

דנה: נכון, אז באמת מערכות הגברה הן חלק מהנגשה אקוסטית

צביה: אנחנו רק נציין שבגדול המטרה של הנגשה אקוסטית היא לסייע בהפחתת הרעשים בחלל הגן, זאת אומרת אנחנו רוצים לעזור לילד שלנו אלף עם עזר אישי שלו שמגביר לו מצד שני אנחנו רוצים שהסביבה תהיה עד כמה שאפשר שקטה, שהמזגן לא יטרטר, שלא יהיה הדהוד בחדר, זה הרעיון כי בתנאי רעש אתה לא שומע טוב ואתה לא לומד טוב

דנה: והיתרון הוא לא רק לילד בעל המוגבלות בשמיעה, זה לעוד הרבה מאוד ילדים

צביה: ולגננת שלא צריכה לצעוק

דנה: בדיוק

כרמל: נקודה שאני מקווה שלא תהיה רלוונטית להמשך, אבל, יש לך איזה שהן המלצות לגננות להעברה של מפגשים מקוונים בזום בהקשר של התקופה?

דנה: באמת זום היא סביבה מאוד מאתגרת

צביה: מאוד, לכולנו

דנה: לכולנו נכון, זה לא שיח טבעי, זה שיח שהוא עובר איזשהו עיבוד ואיבוד גם ב-א’, חלק מהדברים נאבדים ולכן זה שמיעתית קשה יותר, במיוחד ואם אין לגננת מיקרופון איכותי ולילד אין רמקולים איכותיים- המסר הולך לאיבוד, באמת קשה מאוד, אז קודם כל לשמור על תרבות שיח, תעשי לכולם mute all

צביה: אני רק אוסיף ואדגיש לפני כן, שזום לא מחליף בצורה אופטימלית שום דבר ממה שהכרנו בטיפולים ישירים עם הילד,  בפנים אל פנים, הוא לא תחליף שהוא אופטימלי במאה אחוז אבל במקרים של חירום, במצב שאין לנו ברירה אחרת הוא בהחלט כלי שאנחנו יכולות להשתמש בו וגם בו כמו כל דבר אחר עם הילדים שלנו, צריך לעשות בו שימוש מושכל ולהתאים אותו לכל ילד וילד, ולא לכולם מתאים אותו דבר ויהיו ילדים שלא יכולים להיתרם מזום כי זה קשה מדי, אז חשוב מאוד שנתייחס לדברים האלה בהינתן הסייג הזה

דנה: נכון יש ילדים שבאמת

צביה: אבל באמת mute all

דנה: בדיוק, יש ילדים שיימנעו כי זה קשה

צביה: נכון

דנה: וצריך לקחת את זה בחשבון, גם ילדים בלי מוגבלות בשמיעה

צביה: נכון

דנה: אבל בעיקר ילדים עם מוגבלות בשמיעה זה יכול להיות מאוד מאתגר עבורם ולקחת את זה בחשבון. דברים שהגננת כן יכולה לעשות אז באמת שכל פעם רק אחד ידבר ושהיא תגיד איזה ילד מדבר

כרמל: שזה ממש אפשר ומומלץ לעשות גם בגן נכון?

צביה: נכון

דנה: אפשר לוודא שאת נמצאת בתאורה מתאימה ואת עם הפנים למצלמה ושרואים את הפנים שלך, את השפתיים שלך ובתאורה מתאימה, זאת אומרת מספיק מוארת אבל לא מסנוורת

צביה: נכון ועם מצלמה ברזולוציה מספיק ברורה ולא לזוז הרבה כדי שהילד יוכל באמת לעקוב

כרמל: וגם אפשר להגיד לילדים או לכל ילד שמדבר במפגש הזה בזום אם הוא זז או מדבר שלא רואים את הפנים שלו, להגיד בעצמך- אני לא שומעת אותך מספיק טוב, בוא תעמוד ושיהיה לנו נוח לראות מה אתה אומר ולהקשיב לך יותר טוב, כאיזשהו מודל גם זה בטוח עוזר לשאר הילדים

דנה: כן אפשר גם לחזור אחרי המסר שהילד אמר, לא תמיד הם מקפידים להיות קרוב למיקרופון ולפעמים המסרים קצת מתפספסים ולא ברורים, אפשר בתור גננת לחזור על המסר עוד הפעם כדי שכל הילדים יבינו

צביה: אני חושבת שעוד דבר שלמדנו מהתקופה הזאתי והשימוש כן בזום שהיה צריך אז, זה באמת השותפות של ההורה, בהקשר של הילדים שלנו, זאת אומרת עם כל הקושי ועם כל המורכבות שבסיטואציה הזאתי, הנוכחות של ההורה זה לא שאנחנו מושיבים את הילד מול זום ובזה זה נגמר, ילדים שלנו זקוקים בכל זאת לפעמים לתיווך, זקוקים לביטחון של ההורה שלידו, לפעמים באמת לא היה ברור מה שנאמר כך שהנוכחות של ההורה ליד הילד במרחב בזמן הזום היא חשובה והיא קריטית לטעמנו

דנה: בדיוק, וגם להתחיל לחפש מקום בבית שהוא יהיה שקט יותר

צביה: לגמרי.
אוקיי אז דנה אם נסכם את השיחה החשובה הזאתי ונבקש ממך בככה כמה משפטים לסכם את המסר, המסר שהיית רוצה שהורים וגננות יצאו ממנו אחרי השיח הזה, אז מה, מה תגידי?

דנה: אני חושבת שכדי שהתהליך באמת יצליח, באמת שנוכל לשלב את הילד כמו שצריך זה באמת עבודה משותפת של כולנו

צביה: נכון

דנה: של הגננת שנמצאת כל היום בגן, של ההורה שמכיר את הילד הכי טוב שאפשר

צביה: נכון, נכון

דנה: וגם שלי שאני מגיעה בתור אשת מקצוע עם ידע מסוים, זה רק בזכות שיתוף הפעולה של שלושתנו, של כל שלושת הגורמים, לפעמים אפילו יש יותר, יותר גורמים, רק בזכות זה נוכל באמת להניע תהליך שהוא רציני ומשמעותי עבור הילד

צביה: אוקיי, דנה תודה רבה

דנה: תודה לכם

צביה: שמחנו מאוד, שיחה חשובה מאוד שאני באמת מקווה שתגיע לכמה שיותר הורים, וכמה שיותר גננות, תמשיכי לעשות את מה שאת עושה

דנה: תודה רבה, יום טוב

כרמל: תודה!