להורדת הקובץ לחצו כאן: Beit_Micha_podcast16
בדיוק כמו שגרם מדרגות מהווה מחסום עבור מי שמשתמש בכיסא גלגלים, כך סביבה אקוסטית גרועה מונעת מילד עם מוגבלות בשמיעה נגישות למסר הדבור.
מטרת ההנגשה האקוסטית היא לשפר את התנאים האקוסטיים בגן, וכך לשפר את יכולת תפיסת הדיבור בסביבת הגן ולאפשר תנאים טובים יותר ללמידה.
שוחחנו עם שרון רפפורט ועם שני שטיינברג על נושא ההנגשה האקוסטית בגנים.
שרון ושני הסבירו בהרחבה מדוע ההנגשה חשובה כל כך, מי נתרם משיפור התנאים האקוסטיים בגן, אלו גורמים משפיעים על היכולת לתפוס ולהבין דיבור, וגם – כיצד תהליך ההנגשה מתבצע בפועל ומה בדיוק כוללת ההנגשה האקוסטית.
האזנה נעימה!
קבצים להורדה:
תמלול הפרק
כרמל: שלום אני כרמל כהן
צביה: אני צביה רוטשילד
כרמל: “אנחנו משדרות היום פודקאסט מבית מיחא שנקרא ‘הקול במיחא’. בבית מיחא יש לנו שתי חטיבות. את חטיבת הגיל הרך שמטפלת בילדים עם מוגבלות בשמיעה בגיל הינקות ועד הכניסה למשרד החינוך, ואת החטיבה הקדם יסודית ששייכת למשרד החינוך ומטפלת בילדים חרשים וכבדי שמיעה בגיל הגן. הפודקאסט הזה הוא פרי יוזמה משותפת של שתי החטיבות כדי להנגיש ולהרחיב את הידע בנושא עבור הורים ואנשי צוות. היום אנחנו מארחות אצלנו את שרון רפפורט ואת שני שטיינברג לשוחח על נושא חשוב מאוד, הנגשה אקוסטית, שלום לכן.”
צביה: “היי, שלום.”
שרון ושני: “היי.”
צביה: “איזה יופי שאתן פה היום, נושא כל כך, כל כך, כל כך, כל כך חשוב. יש הרבה מה להגיד עליו, אז בואו תציגו את עצמכן.”
שרון: “שלום אני שרון. קלינאית תקשורת בהכשרתי, סגנית מנהלת חינוכית במיחא ועוסקת גם בהדרכות, אבחונים, הנגשות. והיום אנחנו נדבר על ההנגשות.”
שני: “אני שני שטיינברג, אני קלינאית תקשורת. אני עובדת כאן במיחא, אני אחראית על תחום ההנגשות ואני גם מאבחנת ומטפלת. בנוסף כמובן אני אמא, לשלושה ילדים מתוקים וזהו ואני שמחה שאנחנו נפגשות היום לדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה.”
צביה: “אז הנגשה אקסוטית. בואו נצלול לתוך העניין, שרון את מתחילה?”
שרון: “כן (צביה: “יאללה”). אז תרשו לי לצטט מה החוק אומר, מהי נגישות. אפשרות שימוש והנאה משירות, קבלת מידע שניתן או מופק במסגרת מקום, שימוש במתקניו והשתתפות בתוכניות ובפעילויות המתקיימות בו והכל באופן שוויוני, מכובד, עצמאי ובטיחותי. וזה על פי חוק שיווין זכויות לאנשים עם מוגבלויות מתש”ח.
אז למה בעצם הנגשה? אנחנו נתחיל בזה. אז תהליך הלמידה דורש יותר מאשר גננת או מטפל מיומן וילד מעוניין. זה הרבה יותר מזה (צביה: “יפה אמירה יפה”) דיבור והאזנה הם אופני התקשורת העיקריים במערכת החינוך, העברה מדויקת של מידע גם שמיעתי וגם חזותי בגן היא חיונית להישגים לימודיים מיטביים. למעשה 75-90% מהלמידה מתבצעת באמצעות הערוץ השמיעתי. אבל לרועה המזל, תפיסת הדיבור בגן עלולה להיפגע לעיתים קרובות בגלל האפיונים האקוסטיים הגרועים, תיכף אנחנו נצלול למה זה. הוראה בגן לא יעילה אם הגננת, אם הילדים לא שומעים היטב את מה שהגננת אומרת. אז בדיוק כמו שגרם מדרגות מהווה מחסום עבור מי שמשתמש בכיסא גלגלים, כך סביבה אקוסטית גרועה מונעת מילד עם לקות בשמיעה נגישות למסר הדבור.”
צביה: “וואו אני מאוד אוהבת את, את ההקבלה הזאת. היא באמת ממחישה בצורה באמת הכי ציורית ששמעתי. (שרון: “בהחלט”) מאוד.”
שרון: “כי כיסא גלגלים רואים (צביה: “נכון”) ולקות שמיעה לא תמיד (צביה: “ממש ככה, ממש”). אז זה חשוב באמת לעשות את ההקבלה הזאת. השמיעה מאפשרת לנו לנטר את מה שקורה בסביבה שלנו ולהעניק משמעות לעולם שסובב אותנו. והיא מאפשרת לנו בעצם ללמוד באופן אקראי, מזדמן ופסיבי, לא תמיד אנחנו לומדים באופן מובנה כמו בשיעור. לפעמים הלימוד מהשמיעה הוא אגבי, הוא דרך אגב אנחנו קולטים שיחות ואנחנו לומדים על העולם מתוך, מתוך השמיעה. אנחנו לומדים על התרבות, על מצבים חברתיים, יחסי גומלין בין אנשים.”
צביה: “שזאת, אני אעצור אותך רגע ואגיד, שזאת נקודה שמאוד מאוד חשוב לשים אליה לב בהקשר של הילדים שלנו. כי כל מה שאמרת עד עכשיו הוא לא מובן מאליו עם הילדים שלנו. ותוסיפי על זה את הרעש בדרך בגנים והילדים שלנו לא תמיד נגיש להם לשמוע את מה שנאמר מה שנקרא מעל הראש שלהם (שרון: “בהחלט”). לא בבית בזמן שיש הרבה אנשים שמדברים ובוודאי לא בגן. זה נקודה שמאוד מאוד חשוב להדגיש אותה.”
שרון: “בהחלט. זוהי חלק בעצם מהלמידה השמיעתית. אנחנו עובדים עליה עם הילדים שלנו. השמיעה בעצם מספקת לנו תקשורת; הלן קלר שהייתה כידוע גם לקוית ראייה וגם (צביה: “כן”) לקוית שמיעה, אמרה שלקות ראייה מנתקת אנשים מחפצים ולקות שמיעה מנתקת אנשים מאנשים. וזה, זה בעצם הלקות בתקשורת. (צביה: “כן”) אז השמיעה היא ערוץ עיקרי בתהליך של רכישת השפה המדוברת והיא משמשת לבקרה ולתיקון טעויות היגוי ומשמעויות שלא הובנו. כל, כל הכשלים התקשורתיים אנחנו מתקנים באמצעות השמיעה. והשמיעה משמשת גשר בעצם לקריאה ולהישגים אקדמיים עתידיים וזאת כמה שהיא חשובה כאשר הגיל הרך, הגיל שלנו, שנות הגן זה, אלה הם הגילאים הקריטיים.”
צביה: “התשתית, הבסיס לכל מה שקורה אחר כך.”
שרון: “כן. ידעתם שמחקרים מראים ש15% מהילדים, ל15% מהילדים יש ירידה כלשהי בשמיעה.”
צביה: “זה נתון מדהים, נתון מדהים. תכנס לזמן, לגן בזמן אמת ותסתכל כמה ילדים מצוננים עם נוזלים באוזניים יש, והרי לך 15% מהילדים (שרון: “לגמרי”). עם איזה שהיא סוג של ירידה בשמיעה, מטורף.”
שרון: “לגמרי. עכשיו ירידה קלה בשמיעה בגלל נוזלים או בגלל פקק שעווה באוזן זה כמו להכניס פקקים, פקקים, אטמים (צביה: “אטמים לאוזן, כן”) לאוזניים. והילד לא מספיק, לא מספיק יודע כדי להגיד לנו. זאת אומרת שפעמים רבות יש, ישנם בגן ילדים עם לקות בשמיעה ואנחנו בכלל לא יודעים וזה למה הנגשה כל כך חשובה.”
כרמל: “ובעצם תורמת להרבה ילדים בגן, גם כאלה שאנחנו לא יודעים.”
צביה: “כן, בדיוק.”
שרון: “נכון, נכון. בדיוק, היא תורמת לכולם.”
שני: “ובקשר למה ששרון אמרה, אני יכולה לספר על הבן הפרטי שלי, הגדול רוי, שהוא בן שבע וחצי היום. כשהוא היה קטן היו לו נוזלים באוזניים למשך, למשך תקופה די ארוכה ואני זוכרת את עצמי בתור אמא ממש מגיעה לגן ובודקת את הסביבה והיה שם בגן שלו וינטלטור ענק (צביה: “אוי”) שעשה רעש מאוד מאוד גדול ואני זוכרת ששחקתי ככה עם העוצמות שלו וכשהורדתי ראיתי שהוא נותן מיסוך לא, לא בשמיים וממש הלכתי למנהל הגן ואמרתי לו תקשיב יש כאן וינטלטור שמפריע לבן שלי לשמוע ואני בטוחה שיש עוד ילדים עם ירידה בשמיעה (צביה: “בטוח”) עם נוזלים שאנחנו לא יודעים, וזה יעזור לכולם, אז ככה גם ילדים שומעים כמובן נתרמים מסביבה שקטה יותר.”
צביה: “זה, זה, זה בדיוק הקטע, שזה כולנו ככה. זאת אומרת, לתפקד על רקע רעש קשה לכולנו גם לאנשים בוגרים. תחשבו על עצמכם באירוע שיש מוזיקה מחרישת אוזניים אתה מוצא את עצמך, אני מוצאת את עצמי לפעמים בעצמי מרגישה שאני בסטרס ואני לא מבינה למה ואז כשהמוזיקה מפסיקה מן תחושה כזאת של פיו, אפשר רגע לנשום. אז העניין הזה של לתפקד בסביבה רועשת הוא קשה לכולם.”
שני: “ותחשבי כמה שעות הם שם.”
צביה: “בדיוק. והם אמורים ללמוד, ולהישאר מרוכזים וליצור…”
שרון: “ובנוסף לזה המקומות עם האירועים האלה והמוזיקה הרועשת גם התאורה (צביה: “נכון, נכון”) לא טובה ואנחנו מוצאים את עצמנו ממקדים את המבט בשפתיים של, של הדובר, של המאזין שלנו. עכשיו כמו שאמרנו קודם, לא רק הילדים שלנו זקוקים לתנאים אקוסטיים מיטביים, גם ילדים צעירים בכלל שעוד קשה להם לשמוע ולהאזין גם ילדים עם קשיי שפה, דיבור, תקשורת. ילדים עם קשיי למידה והפרעות קשב וריכוז, גם עולים חדשים, מאוד מתקשים לשמוע שפה בתנאי רעש. וגם הצוות החינוכי שלנו, שנתרם רבות, רבות מההנגשה ומהתנאים האקוסטיים המיטביים ואני באמת זוכרת את הפעמים שאנחנו הולכות לגן, ושומעות תלונות מהצוות (צביה: “כן”) על רעש נורא ואיום, על כאבי ראש יום יומיים שהם חוזרים איתן, איתם הביתה. ועל הקול שלהם שהן צריכות (צביה: “מכלות אותו”) לאמץ וברגע שנעשית ההנגשה בגן הם, והנגשה טובה, עומדת בתקנים, הן מרגישות שינוי מפתיע ומיידי. והן מודות לנו על זה. אז, אז כולם, כולם זקוקים לתנאים אקוסטיים מיטביים.”
צביה: “אני חושבת שמה שאפשר להגיד ממה שאת אמרת הרגע, ברור כמו שאמרנו קודם, לכולם זה עוזר. לכולנו זה משפר את איכות החיים, זה מעייף להיות בסביבה רועשת, זה מתיש. אבל אני חושבת שאם, אם נסתכל רגע בזום אין על, על, על הילדים, אז אתה יכול לראות שמי שמלכתחילה יש לו איזה שהוא קושי, כזה או אחר, בין אם זה לקות שפה, בין אם זה, העוד הרעש מעמיס על המערכת ועוד מוריד מהיכולת של הילד (שרון: “נכון”) להצליח להתמודד וזה משהו שחשוב גם לזכור אותו. אתה מוסיף קושי על קושי והוא קושי משמעותי וקריטי כיוון שהוא משפיע על כל תחומי ההתפתחות של הילד בעצם.”
שני: “אנחנו צריכות לזכור גם שהילדים מקבלים הגברה, אז גם הדובר מוגבר וגם כל הרעש (צביה: “נכון”) מהסביבה מוגבר. ואז מה שאנחנו שומעים, הוא, הוא לא כמו שהילדים (צביה: “נכון”) עם המכשירים חווים (צביה: “נכון”) את הרעש הזה.”
כרמל: “הגברה באמצעות המכשירים, מכשירי השמיעה.”
שרון: “כן.”
צביה: “כן, האישיים שלו. נכון.”
שרון: “נכון מאוד (צביה: “אוקיי”), עבור אוכלוסיות מסוימות זה קושי כפול ומשולש. אז מה אנחנו רוצים עם ההנגשה הזאת? אנחנו רוצים להשיג את התנאים המיטביים ללמידה יעילה וזאת באמצעות בעיקר באמצעות שיפור תפיסת הדיבור. עכשיו הדיבור הנשמע והדיבור הנראה משלימים זה את זה. והשילוב של שני הערוצים האלה תורם לתפיסת דיבור טובה, הכי טובה.”
צביה: “של השמיעה והראיה מה שנקרא קריאת דיבור.”
שרון: “נכון, נכון מאוד. עכשיו חשוב להבין שמספיק חזק זה לא, זה לא מספיק טוב. גננות רבות חשות שהרעש הוא בלתי נסבל ומה שהן עושות הן מגבירות את הקול שלהן, סובלות בגלל זה מבעיות קול, זו בעיה אחת, אבל הבעיה שלנו, של הילדים שלנו היא שהגברת הקול של הגננת רק מחמירה את קשיי תפיסת הדיבור בגלל שהיא גם מוסיפה לרעש אבל היא גם מחזקת את התנועות על חשבון העיצורים. כשאנחנו צועקים ומרימים את הקול, אנחנו מחזקים את התנועות על חשבון העיצורים וזה גורם לעיוות של אות הדיבור (צביה: “אוקיי”), עיוות של הקול (צביה: “זה מאוד חשוב”). כן. אז לכן אנחנו, צעקה היא לא טובה היא גם מוסיפה לרעש וגם מעוותת את הקול (צביה: אוקיי) ומחמירה את תפיסת הדיבור.”
צביה: “באופן כללי זה כן רעיון טוב לדבר בקול שהוא לא קול חלש אבל לא לעבור לצעקה זה מה שאת אומרת. לצעוק מעוות, אתה משבש, אולי בעצם יש לך כוונה טובה אבל אתה לא בעצם עוזר.”
שרון: “בדיוק, בדיוק. היכולת לתפוס ולהבין דיבור מושפעת ממספר גורמים. הגורם הראשון הוא המרחק בין הדובר לבין המאזין. כל הכפלת מרחק מהדובר לילד, מאיש הצוות לילד, כל הכפלת מרחק מורידה ב6 דציבלים מעוצמת הקול (צביה: “אוקיי”) אוקיי?”
צביה: “זאת אומרת, מה שאת אומרת בסעיף הזה, אם, אם להגיד את זה הכי פשוט שאפשר, יותר רחוק שומעים פחות טוב.”
שרון: נכון, נכון (צביה: “אוקיי”). יותר רחוק שומעים פחות טוב ולכן צריכים לקחת בחשבון את נושא המרחק. גורם נוסף הוא מידת ההדהוד. מה זה הדהוד? גלי הקול פוגעים במשטחים קשים כמו קירות וחוזרים לאוזני המאזין בזמנים שונים. וזה מה שגורם למיסוך של צלילים חלשים וקצרים בתדרים נמוכים עד 2000 הרץ ובעצם משפיע על תפיסת הדיבור.”
צביה: “אם לתת פה דוגמה מיום יום אז תחשבו על עצמכם נכנסים לדירה ריקה שרק עברתם אליה ואתם מדברים ואתה שומע את עצמך בהד. הד, ממה שאת אומרת, אני מבינה שהוא אחד הדברים היותר מפריעים לכולם, בטח לילדים שלנו (שרון: “נכון”). אנחנו לא רוצים הדהוד בחדר.”
שרון: “נכון, ואחת המטרות של ההנגשה היא לטפל בהדהוד שנגרם בחדר ו/או במבנה הגן.”
שני: “זה משהו שממש מודדים (צביה ושרון: “נכון, נכון”) כשמגיעים לגן להנגשה (צביה: “נכון”) ברמה מסוימת (צביה: “נכון”) וצריך לראות שלא עוברים אותה.”
שרון: “נכון, נכון מאוד. גורם נוסף זה יחסי אות רעש. ההפרש בדציבלים בין עוצמת הדיבור לעוצמת הרעש. עכשיו ככל שההפרש בין הדיבור לבין הרעש גדול יותר לטובת הדיבור כך תפיסת הדיבור והבנת הדיבור טובים יותר.”
צביה: “אנחנו רוצים שתמיד יהיה יתרון לדיבור ולא לרעש.”
שרון: “נכון. אבל לרוע המזל במרבית הגנים יחסי אות רעש הם גרועים. הם בין +6dB למינוס 10dB (צביה: “כלומר?”) דציבלים. זאת אומרת במינוס 10dB הרעש חזק יותר מהדיבור ב10 דציבלים (צביה: “וואו”) שזה נורא ואיום.”
צביה: “נורא ואיום, ממש (שרון: “לגמרי”).”
כרמל: “רעש של הילדים שמדברים (שרון: “נכון”), רעש של הכיסאות, רעש של דברים מהסביבה.”
צביה: “של המוזיקה ברקע (שרון: “נכון”), של הפעמון שמצלצל, של הגנן שעובד בחוץ (שרון: “נכון”) בדיוק בזמן מפגש כזה.”
שרון: “נכון, נכון מאוד. אז מחקרים מראים שגם ילדים וגם מבוגרים עם לקות בשמיעה זקוקים ליחסי אות רעש טובים יותר מאשר שומעים. לצערנו במדידות שנעשו, אז הרעש שנמצא בגנים הוא רחוק ממה שרצוי. סתם כדי שתבינו עוצמת רעש בגן בלתי מאוכלס, בלי ילדים, ריק לגמרי, 60dB.”
צביה: “מה???”
שרון: “כן, כן עם כל הרעשים.”
צביה: “גן ריק עוד לפני שהילדים… בלי פעילות?”
שרון: “כן.”
צביה: “ואוו.”
שרון: “כן, בלי פעילות (צביה: “וואו”) זה עוד לפני פעילות. כאשר המצב המומלץ הוא בגן בלתי מאוכלס שהרעש יהיה בין 30 ל35 dB.”
צביה: “אוקיי. אני לא רוצה לחשוב איזה רעש יש שהגן מאוכלס.”
שרון: “עצום. יחסי אות רעש כמו שאמרתי הם מצב הרצוי, המצוי מה שקורה הוא בין מינוס 10 לפלוס 6 dB. עכשיו ילדים שומעים מסוגלים להסתדר עם פלוס 6 dB. זאת אומרת שהדיבור חזק מהרעש ב6 דציבלים. אבל ילדים עם לקות בשמיעה צריכים יחסי אות רעש של 15 עד 30 dB. זאת אומרת שעוצמת הדיבור תהיה חזקה מעוצמת הרעש ב15 עד 30 dB. זה מה שהם צריכים הילדים שלנו.”
צביה: “אוקיי. אני רק אגיד עכשיו לכל ההורים המודאגים, לא צריך לכתוב את המספרים האלה (שרון: “ממש לא”). זה תפקידו של היועץ האקוסטי, יש אנשי מקצוע (שרון: “נכון”), בגלל זה הרשויות עובדות עם אנשי המקצוע (שרון: “נכון”) הם יודעים, יש להם את כלי המדידה שלהם (שרון: “נכון”) ולא בעיה שלכם ולא אחריות שלכם (שרון: “ממש לא”) רק שתכירו.”
שרון: “אז כמו שאמרתם אנחנו מתייחסים גם לעוצמות, עוצמת רעש הרקע. יש רעשים בתוך הגן ויש רעשים מחוץ לגן. אז בתוך הגן יש רעש של מזגן, או רעש של מאוורר חזק מאוד והזזה של הרהיטים, והדיבור של הילדים והדיבור של הסייעות והנקישות של הסוליות של הנעליים של הסייעות. ורעשים ממקור חיצוני, אז יש לנו מטוסים, ואוטובוסים שעוברים ורעשי, רעשי בנייה ושיפוצים שנעשים, גשם, רעמים, ריצה במסדרון מחוץ לגן (צביה: “מה לא”), חוג ספורט שנערך בחצר. אז צריך להתייחס לכל רעשי הרקע האלה. הגורם האחרון שמשפיע על היכולת לתפוס דיבור זה עוצמת הקול של הדובר והאיכות שלו. היתרונות של שתלים ומכשירי שמיעה אישיים בתנאי האזנה של הגן מופחתים בגלל העובדה שהעזרים מגבירים בו זמנית גם את הרעש, כמו ששני אמרה קודם, גם את הרעש, וגם את הדיבור. אז אנחנו צריכים באמת להתייחס לכל הנקודות האלה כאשר אנחנו חושבים על, למה, למה כל כך חשוב להנגיש.”
צביה: “להנגיש גן. אוקיי. טוב. אז שני אנחנו נעבור אלייך אל החלקים עכשיו הפרקטים (שני: “כן”) של העניין. זאת אומרת עד עכשיו באמת שרון נתנה לנו סקירה מאוד ברורה, ממצה, למה, מה משפיע, איך משפיע הרעש, איך זה משפיע על הלמידה (שני: “כמה זה חשוב”) למה צריך שמיעה, בדיוק. עכשיו בואו, בואו נדבר קצת תכלס.”
שני: “איך עושים את זה?”
צביה: “איך עושים את זה?”
שני: “אז קודם כל מי שאחראי על לעשות את ההנגשה, זה הרשות, העירייה. מה שקורה בפועל, זה שעוד מראש כמה חודשים לפני שמתחילה השנה.”
צביה: “בחוק אני אגיד זה נקרא בעלות (שני: “נכון”). כי יש מקרים שזאת לא העירייה אלא גוף פרטי אבל בגדול כשאנחנו מדברים (שני: “הרשות המקומית”), בדיוק (שני: “נכון”) הגנים של משרד החינוך הם בבעלות הרשות (שני: “נכון”) כן.”
שני: “אז כמה חודשים לפני כן, אנחנו מציידות את ההורים בכמה טפסים, יש את הטופס של הזכאות להנגשה שאנחנו נותנים. שאנחנו ממלאים. יש את הטופס של נספח 1 לשאלון שההורים ממלאים בעצמם ואת שני הטפסים האלה ביחד עם בדיקת שמיעה עדכנית הם שולחים לרשות. האחריות היא של ההורים, אנחנו, ההורים הם בעצם אלה שאחראים ככה (צביה: “להניע את התהליך”), להניע אותו, ובאמת מדי פעם לבדוק שזה נעשה או שהתקבלו הטפסים. ואז הם שולחים את זה לרשות ולרשות יש מספר חודשים כדי להתניע את התהליך. איך הם עושים? הם עושים את התהליך הזה מול אגף הבינוי, של משרד החינוך, ברגע שהטפסים מתקבלים מזמינים יועץ אקוסטי ומורשה נגישות לגן והם בעצם מסתכלים על הגן ובודקים את כל מה ששרון אמרה. מה רמת ההדהוד, האם המזגנים רועשים, האם צריך לשים וילונות, האם צריך להחליף לרצפת PVC? היום מסתכלים יותר על גומיות לכיסאות כדי ש..להפחית מהרעש. ויועץ אקוסטי ומורשה נגישות עושים ממש רשימה כמו רשימת מכולת של מה צריך לעשות ומתעדפים.”
צביה: “שיש אותה, אני רק אציין במאמר מוסגר. ותדייקי אותי אם אני לא מדייקת, יש ממש פרוטוקול. זאת אומרת זה לא מגיע ומה שבא לו (שני: “נכון”) יש פרוטוקול שכתב אותו משרד החינוך, זה מופיע לדעתי גם באתר של אגף הבינוי, כתוב שם אם מקלידים בגוגל הנגשת גן, מקלידים או הנגשה אקוסטית של גן אפשר לראות יש שם פרוטוקול שלם שכתב אותו משרד החינוך ומה שנקרא המימון הוא של משרד החינוך (שני: “נכון”) אבל האחריות לבצע היא של הרשות.”
שני: “נכון ואני כן אציין שכל גן הוא שונה. ויש גנים שיותר זקוקים למשהו אחד נגיד שהמרחב שלהם נורא גדול. ויש גנים שהם יותר חדשים אז, אז אפשר אולי להשקיע יותר בחדר טיפולים. אז באמת זה, זה התפקיד של יועץ אקוסטי ומורשה נגישות, להתאים את ההנגשה ככה שיש את הפרוטוקול לגן הספציפי הזה. והתפקיד שלנו מראש, של הקלינאיות תקשורת זה לדאוג למערכת השמע וזאת בעצם הבקשה שאנחנו שולחים מראש. אנחנו לא מגיעות לגן בהתחלה, יועץ אקוסטי ומורשה נגישות זה התפקיד שלהם. אחרי שהם נתנו את ההמלצות, עכשיו התפקיד של הרשות לבצע. הם, הם מבצעים את כל מה שהיועץ אקוסטי ומורשה נגישות רשמו להם, ולאחר שזה מתבצע קוראים ליועץ אקוסטי ומורשה נגישות עוד פעם לגן כדי לבדוק שכל מה שהם ביקשו נעשה. ולאחר מכן הם מקבלים את החתימה שלהם. אנחנו קלינאיות התקשורת מגיעות לגן בתום התהליך כדי לבדוק שמערכת השמע הותקנה.”
צביה: “שזה בעצם, החלק היחידי (שני: “נכון”) חשוב לציין אותו, שהוא באחריותנו כעובדות משרד החינוך.”
שני: “נכון ובאמת מראש כדי שהעירייה תדע איך מתקינים מערכת שמע, למי פונים אנחנו שולחות, מסודרת, רשימה מסודרת של הספקים של היבואנים וכל דבר שצריך לשאול אנחנו זמינות לרשות, ואנחנו בקשר עם, עם יש לנו לכל עירייה איש קשר שאנחנו יודעות שאנחנו פונות אליו בתחילת השנה ומציגות את עצמנו אז יש לנו קשר עם הרשות וגם עם ההורים.”
כרמל: “רק במילה. מערכת שמע, אולי נרחיב על זה אחר כך. אבל מערכת שמע – מערכת הגברה, לגננת, לצוות.”
שני: “בדיוק. ממש כמו מדונה כזאת. היום יש מיקרופונים צווארים בגלל, בגלל הקורונה אבל זה איזה שהיא הגברה לגננת. כל הגן נהנה ממנה. יש רמקולים שמפוזרים בעיקר באזור המפגש והגננת משתמשת במערכת הזאת לפעילויות שמשותפות לכל הגן.”
צביה: “זאת אומרת כשהיא מדברת מחובר אליה מיקרופון כזה כמו מדונה ובעצם ברמקולים הסביבתיים שהם מותקנים בגן (שני: “נכון”) כולם שומעים אותה מוגברת.”
שרון: “נכון על הקירות, כאשר המטרה של מערכת ההגברה זה להתגבר על תנאי מרחק ורעש.”
צביה: “אוקיי.”
שרון: “אוקיי. ובאמת הרמקולים הם מותקנים על כל הקירות של הגן.”
צביה: “וזה חשוב להגיד, יכול לקרות רק אחרי שנעשה כל תהליך ההנגשה. זה לא שאפשר לנחות בגן עם מדונה, יאללה קחי תשמשי בזה (שני: “בדיוק”), כי אחרת זה מגביר את כל הבלגן (שני: “נכון, היו מקרים.”) בואי תדברי על זה.”
שני: “נכון היו מקרים שכבר התקינו את מערכת השמע אבל הגן עדיין לא היה מונגש לגמרי. במצבים כאלה ההנחיה שלנו לגננת היא לא להשתמש עדיין במערכת (צביה: “חשוב”) כדי לא להגביר את ההדהוד כמו ששרון (צביה: “חשוב מאוד”) אמרה.”
שרון: “מאוד חשוב.”
שני: “נכון. אז אחרי שאנחנו קלינאיות התקשורת שאחראיות על ההנגשה מגיעות לגן, אנחנו בודקות כמה דברים. קודם כל שמערכת השמע, הותקנה בצורה טובה. שהיא עובדת. אנחנו בודקות שהגננת יודעת לתפעל אותה. שהיא יודעת איך מכבים, איך מדליקים, איך לכוונן את העוצמה ואנחנו בודקות גם שיש טלפון של איש קשר במידה שמערכת השמע מתקלקלת שיהיה איזה שהוא מענה לגננת. רק אחרי שכל התנאים האלה מתקיימים אנחנו חותמות ולאחר שיש את כל החתימות גם של היועץ האקוסטי, גם של מורשה נגישות וגם שלנו, הרשות יכולה לבקש מאגף הבינוי את הכסף 30,000 שקלים.”
שרון: “נכון. אז באמת חשוב להגיד שלא רק אנחנו חותמות על מערכת ההגברה. אז גם היועץ האקוסטי ומורשה הנגישות חותמים וזה בעצם האישור שלנו שהגן הונגש כמו שצריך מבחינת האקוסטיקה, הרעשים וההדהוד. ומותר עכשיו להשתמש במערכת ההגברה.”
שני: “הגננת משתמשת במדונה במצבים שבהם כל הגן יכול להיתרם ויש פעילות שהיא משותפת לכולם. ברגע שיש שולחנות עבודה דווקא שם לא יהיה נכון להשתמש במערכת כי אז, במיקרופון, כי זה יכול לבלבל את, את הילדים האחרים שלא עושים את הפעילות שהגננת מדברת בזמן הזה עם המדונה. אני אגיד שזה מצב של WIN WIN כי גם הגננת זוכה לקבל הגברה שעוזרת לה לא לצעוק, ולא מאמצת את מיתרי הקול וגם הילדים כמובן שלנו, וגם הילדים האחרים נתרמים ממצב של הקשבה שהוא אופטימלי. הגננות רק אני אבקש לשים לב אם אתן שומעות אותי, שתשימו לב שהמיקרופון לא קרוב מדי לפה, שמבינים, שמצליחים להבין מה שאתן אומרות. אפשר לעשות טסט לפני המפגש, כבר הילדים יודעים להגיד שומעים אותך, לא שומעים אותך שימו את המיקרופון כמה סנטימטרים מהפה, תשאלו את הסייעת אם שומעים טוב, תשאלו את הצוות, את הילדים וזה ככה יכול להיות אופטימלי לכולם.”
צביה: “אוקיי, אם לסכם את זה, אז בעצם בתהליך ההנגשה מה, מה אנחנו משיגים בסופו של דבר אחרי שהחלל הונגש? דיברנו על העניין הזה של שיהיה פחות הדהוד, דיברנו על פחות רעשים מבפנים, דיברנו על ההגברה של הקול של הגננת והתנאים של התאורה.”
שני: “כן התאורה היא חשובה כדי שהילד לא רק יוכל לשמוע בצורה מיטבית אלא גם, גם לראות את הגננת. יש מצבים שבהם הגן חשוך, ואז אי אפשר לראות את השפתיים (צביה: “נכון”) או שהגן מואר מדי או שיש שמש על הגננת ואז גם קשה, יש איזה משהו מסנוור ואז אנחנו בעצם מדריכות את הגננת, יש קלינאיות תקשורת שהן לאו דווקא אחראיות על הנגשה שמגיעות בתחילת שנה לגן וממש מדריכות את הגננת איפה כדאי לילד לשבת במפגש (צביה: “נכון”), שרון את רוצה להוסיף משהו?”
צביה: “ולמה לשים לב.”
שרון: “כן. באמת איפה לשבת במפגש, אז אנחנו שואפים למיקום שבו הילד בעצם לא יהיה רחוק מדי מהגננת, כי אתם זוכרים שדיברנו על המרחק; אז שישב בצורה יחסית קרובה לגננת, ויראה את היטב את הפנים, את לוח התוכן שנמצא מאחוריה, מאוד חשוב.”
שני: “את יודעת שרון, יש מקרים רבים שנכנסתי לגן והמחשבה הייתה שהילד צריך להיות כמה שיותר קרוב לגננת והיו מושיבים את הילדים מתוך כוונה טובה במקום הכי קיצוני, ואז אנחנו בעצם מסבירות לגננת שזה מחשבה מאוד טובה, שהאוזן הטובה תהיה קרובה אבל אנחנו קצת מרחיקות את הילד לכיסא חמישי כדי שייתן לו איזה שהיא זווית כדי שבאמת יוכל לראות את השפתיים.”
שרון: “נכון, נכון. כי באמת הערוץ השמיעה וערוץ הדיבור הם שני שמשלימים אחד את השני ושניהם חשובים בלמידה.”
כרמל: “עוד הנחייה לגבי זה, מבחינת קריאת דיבור זה הרבה פעמים ממליצים לגננת שכל ילד שמתחיל לדבר במפגש, לציין את השם שלו, כדי שהילד עם לקות השמיעה יוכל להסתכל (צביה: “לעקוב”) על מי שמדבר ולעקוב. אז לא רק הדיבור שלה אלא גם הדיבור של הילדים.”
צביה: “נכון, נכון.”
שרון: “נכון מאוד, נכון מאוד. אז מה, מה בעצם העבודות שנעשות במסגרת ההנגשה? כי הרבה פעמים הורים שואלים אותנו, מה, מה אנחנו צריכים לבדוק?.”
צביה: “צריכים לשפץ את הגן?”
שרון: “כן, כי הם קצת חוששים כי אנחנו באים באמת בסוף..”
שני: “האם עשו מספיק?”
צביה: “נכון”
שרון: “כן, מה, מה עושים? מה אנחנו צריכים לחפש?”
צביה: “איך אני יכול לדעת שעשו את הכל?”
שרון: “אז על חלק מהדברים אפשר, חלק מהדברים אפשר לראות ולדעת, חלק לא. הדבר הכי חשוב זה באמת התקנת תקרה אקוסטית והיא חייבת גם להיות תקנית. לא תמיד, אנחנו לא יכולים בעין שלנו, גם אנחנו לא.”
צביה: “נכון, נכון אנחנו לא אנשי מקצוע”
שרון: “זאת אומרת, בדיוק. אנחנו לא אנשי מקצוע, אנחנו יכולים לראות שנעשה שיפוץ והתקרה הוחלפה אבל אנחנו עדיין לא יודעים אם היא תקנית ולשם כך אנחנו צריכים את היועץ האקוסטי שיבוא וממש ימדוד. מחקרים מראים שהתקרה האקוסטית זה הגורם הכי הכי חשוב לשיפור התנאים האקוסטיים בגן. מכל העבודות שעושים.
צביה: “והיא באמת במקום ראשון בעדיפות.”
שרון: “נכון, נכון היא באמת במקום ראשון בעדיפות.”
צביה: ” 30,000 שקל חשוב לציין לא יכולים להספיק לכל מה שאפשר להפוך את הגן לסטרילי (שרון: “כן”) זה לא יקרה הרי זה ברור לכולנו (שני: “נכון, נכון”).”
שרון: “דבר נוסף שעושים זה מחליפים מזגנים רועשים במזגנים שקטים. מאוד משפיע, מאוד חשוב. זיגוג מאוד חשוב לרעש, זיגוג כפול בחלונות, התקנת וילונות דרך אגב הווילונות גם משפיעים על, על הסנוור (צביה: “כן”), שלא יסנוור את הילדים וגם על ההדהוד כי כמו שאמרנו הדהוד זה פגיעה של קול של צליל בשטח קשה ובדרך כלל ישר. והווילונות עוזרים להפחית את ההדהוד במסגרת הגן. לפעמים מתקינים דלת אטומה לפעמים חלונות אוטמים אותם, רצפה רכה כמו ששני אמרה PVC, מתקינים גומיות לרגלי הכיסאות כדי למנוע את הרעש של הגרירה של הרהיטים (צביה: “זה עושה פלאים”) לגמרי.”
שני: “נכון, וכן לציין שהעלות של הגומיות היא לא עלות (צביה: “נכון”) בשמיים (צביה: “נכון”) וגם אם הן נקרעות אפשר לקנות קצת אקסטרה ולהחליף אותן (שרון: “נכון מאוד”, צביה: “נכון ולשים כדורי טניס”).”
שרון: “נכון, כדורי טניס זה הדבר הכי טוב (צביה: “כן, כן נכון”). זה משפיע משמעותית, זה פשוט אין רעש, אין רעש. זה פשוט נגרר בלי בלי רעש (צביה: “כן”) אבל זו פרוצדורה.”
צביה: “כן כן, אתה צריך להשיג כדורי טניס.”
שרון: “כן. להשיג כדורי טניס”
צביה: “לא אבל אולי את יודעת”
שרון: “לחתוך כדורי טניס”
צביה: “נכון וזה דבר קטן ופשוט (שרון: “כן, כן”) שבהחלט יכול (שרון: “נכון”) לעשות הבדל משמעותי.”
שרון: “גם פעמון מהבהב, אמנם רק לילדים עם לקות מאוד עמוקה בשמיעה שלא משוקמים, זקוקים לפעמון מהבהב וזה גם משהו שניתן במסגרת ההנגשה.”
שני: “אני, אני רוצה להוסיף לרשימה המצוינת שאמרת שיש באמת המון דברים שאפשר לעשות והמיומנות של יועץ אקוסטי והמורשה נגישות זה בעצם להכניס את כל הדברים החשובים האלה ובעיקר נגיד עם ההחלפת מזגנים אז לא תמיד יכולים להחליף את כל המזגנים שבגן ולכן מתרכזים בעיקר במקום של המפגש, או בחדר טיפולים וזה התיעדוף שהיועץ אקוסטי ומורשה נגישות יודעים לעשות. לדעת מה צריך לעשות ואם, אם אני לא מספיקה בתקציב איפה כדאי לעשות את זה.”
כרמל: “עוד שאלה (שרון: “כן”) רק בפן התכלס (שרון: “כן”), הטכני, באיזה שלב בשנה כדאי להגיש את כל הטפסים לעירייה?”
שני: “מצוין אז כמו שאמרתי אנחנו מגישים את הטפסים להורים כמה חודשים קודם בעצם בשיחות אמצע שלנו. וזה השלב שההורים מעבירים לרשות ואנחנו נותנים לרשות כמה חודשים טובים להתכונן.”
צביה: “כרונולוגית רק לציין את מדברת (שני: “איזה חודש”) על בסביבות פברואר כדי להנגיש לשנת הלימודים הבאה.”
שני: “נכון. החוק הוא שב-01.09 ילד צריך להיכנס לגן מונגש. קורים מקרים שיש עיכובים אבל זאת, זאת הציפייה וההמלצה.”
כרמל: “אז לא, לא להגיש, לא לחכות לאוגוסט (צביה: “לא”) כי זה ייקח כמה חודשים.”
צביה: “נכון.”
שני: “יש בירוקרטיה (צביה: “נכון, נכון”) יש תהליכים שצריכים לעבור.”
צביה: “לתת לרשות זמן להתארגן. לפנות למשרד החינוך, להתארגן בעצמם.”
שרון: “כן. אני רק רציתי להוסיף שבניגוד לשנים עברו, היום אפשר לבקש הנגשה בכל שלב של השנה. נכון שאנחנו נערכים באמצע השנה לקראת שנה הבאה, אבל אם הגיעה אלינו משפחה חדשה, בזמן, באמצע השנה, או כן, אמצע השנה, אני חושבת שאמצע השנה זה הגבול (צביה: “אוקיי”) עד אמצע השנה אפשר עדיין להגיש בקשה להנגשה לשנה הנוכחית.”
צביה: “וכמה פעמים, ואם הילד עובר גן, אז מה, מה קורה עם זה? יש הגבלה לכמה פעמים אתה יכול לבקש הנגשה?”
שרון: “אוקיי. לא, אין הגבלה. בעבר כן היה, היום אם הילד עובר דירה, או עובר לגן חדש בגלל שהגן עובר שיפוצים הוא זכאי לקבל הנגשה. הילד זכאי בכל עת לשבת בגן מונגש.”
שני: “שזה שינוי מדהים (צביה: “ממש”) שנעשה לאחרונה (צביה: “ממש”) שחשוב מאוד שההורים ידעו, הילד שלהם זכאי לשבת בגן מונגש.”
צביה: “נכון, נכון.”
שרון: “נכון. לפעמים הרשויות מושיבות את הילד, משבצות את הילד לגנים שהם כבר מונגשים. יש אפשרות לערער. זאת אומרת הילד כן זכאי להיות בגן מונגש קרוב לבית. אבל, אם הגן כן קרוב לבית בטווח של עד 5 ק”מ מהבית, ולרשות יש גן מונגש אז אין ברירה וזה הגן שבו הילד יאלץ להשתבץ. אבל חשוב, חשוב באמת שההורים, שאתם ההורים תדעו את כל המה שמגיע לילד. ותדעו שגם אם עברתם דירה, או גם אם נאלצתם לעבור לגן אחר מסיבה כלשהי, הילד שלכם זכאי לשבת בגן מונגש.”
שני: “גם אם הגשתם טפסים ומראש, בזמן והגעתם בתחילת שנה וההנגשה לא בוצעה, שתדעו שיש גוף שאתם יכולים לפנות אליו חוץ מאיתנו שאנחנו ככה יכולות לשאול מדי פעם מה קורה. הנציגות לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות שהם נכנסים לתמונה ואם יש צורך אפשר להכניס אותם לתהליך והם ממש יוצרים קשר עם הרשות ומזרזים.”
שרון: “נכון מאוד. אני רוצה קצת לספר לכם על הנגשה של תרגום לשפת סימנים.”
צביה: “חשוב, חשוב מאוד.”
שרון: “כן. אז, קיימת הנגשה של תרגום או שימש בשפת סימנים גם עבור הילדים שלנו כבדי השמיעה והחרשים שזקוקים לכך ולראייה כל הגנים שלנו הם גנים שהם מסמנים. אבל גם עבור ההורים החרשים וכבדי השמיעה. ועד כה בשנתיים-שלוש האחרונות, ניתן שירות של הנגשה באמצעות תרגום לשפת סימנים ע”י הרשות למפגשים פרונטליים. למשל מסיבת חנוכה, אוקיי, אז לשם כך.”
צביה: “או שיחת הורים.”
שרון: “לשם כך צריך להגיש באמת את הבקשה לרשות באמצעות מילוי נספח 1, כמו ששני סיפרה. זה טופס בקשה להתאמות אקוסטיות. וכאן המקום באמת להגיד לכם ההורים שאם אתם נתקלים באיזה שהוא קושי למלא את הטופס הזה אז אנא פנו אלינו ואנחנו נשמח מאוד לעזור לכם. כמו למה אתם מגישים את הטופס, ומה אתם מבקשים. אז אנחנו נוכל לעזור לכם למלא אותו. כדי לקבל את השירות הזה של ההנגשה צריך כשבועיים לפני האירוע לבקש, להגיש בקשה נוספת תזכורת לרשות.”
צביה: “אנחנו רק נדגיש שזה, זה שירות חדש שמשרד החינוך בשיתוף עם הרשויות יזם אותו והוא יהיה כפיילוט.”
שרון: “כן, כן. השירות שעכשיו דיברתי זה שירות שכן היה קיים בשנים האחרונות (צביה: “כן כן”) והשירות החדש שאת מדברת עליו צביה זה שירות של תרגום מקוון (צביה: “נכון”) בזום (צביה: “נכון”) לשפת סימנים וזה במימון של משרד החינוך (צביה: “נכון”). השירות הזה ניתן עד שש פעמים בשנה, ושוב צריך למלא את הטופס הזה. הבקשה להתאמות אקוסטיות ולבקש כשבועיים לפני המפגש המיועד אבל שוב זה מקוון וזה בזום.”
שני: “לפעמים יש מצב שהגן עוד לא מונגש. נכון אמרנו שדברים יכולים להתעכב, או שילד באמת נכנס מאוחר ואנחנו רוצות שתדעו שיש דברים שאפשר לעשות בינתיים עד שהגן מונגש. ויש לנו ממש מסמך שאנחנו יכולות להעביר להורים ולגננת. אז מה אפשר לעשות? קודם כל להסביר לגננת כמה תרבות השיח בגן חשובה מבחינת תורות. שלא כולם ידברו ביחד. שימנעו מצעקות בגן כמו ששרון אמרה, זה מפחית לגמרי את עוצמת הרעש. יש רעשים שהם בתוך הגן שאפשר להפחית אותם כמו מוזיקה, שהגננת לפעמים שמה וללא מודעות המוזיקה חזקה מדי אז גם התפקיד שלנו להגיע לגן ולשמוע ולהגיד לה תנמיכי קצת. כדי שלא יעשה לילד שלנו קצת בלגן באוזניים. אז יש מכשירים אלקטרוניים גם שהם יכולים לעשות רעש, כמו מנורה שהפלורסנט שככה רועש, ומחשבים שלפעמים המאוורר שלהם רועש כדאי פינת המחשב לשבץ במקום קצת יותר מרוחק מהאזור המרכזי של הגן. לשים לב שהטלפונים לא מצלצלים כל היום, זה על רטט. וגם לשמור על תחזוקה תקינה של המזגנים, לראות שמנקים אותם מדי פעם, מה שיפחית את הרעש שלהם.”
שרון: “כן, ניקוי פילטרים (צביה: “נכון”) מפחית משמעותית מעוצמת הרעש.”
שני: “נכון. עוד דבר שדיברנו מקודם זה על הגומיות לכיסאות אז יש הורים שאפילו לפני הנגשה רוכשים את הגומיות וממש מגיעים עם הגננת ביחד ושמים. אבל ממש לא חובה, אפשר גם ללמד את הילדים שאת הכיסאות לא גוררים, שאנחנו מרימים ומעבירים אותם בצורה של הרמה ואז זה מפחית מהרעש של הגרירה שהוא באמת נורא חזק לאוזניים. עוד דברים שאפשר לעשות זה, אפשר לכסות את הקירות בלוחות שעם, שהם מבודדים את, את הרעש. אפשר להעמיד איזה שהוא פרגוד שגם חוסם את, את הרעש. וילונות כמובן תמיד יכולים לעזור, משטחים על הרצפה אפשר לפרוס איזה שהוא שטיחון, איזה שהיא מחצלת וגם לשים לב לרעשים מחוץ לגן. אתם יודעים כמה פעמים הגעתי לגנים גם של הילדים שלי ויש בחוץ עבודות, ויש תמ”א, ויש פינוי בינוי. אז לשים לב במקומות האלה שיש רעשים שהחלונות סגורים. לשים לב שהדלתות של הגן לא פתוחות אלא סגורות במצבים שצריך לעשות איזה שהיא פעילות שצריך לשמוע טוב את הגננת. לשים לב שלא שואבים בזמן שילדים משחקים כי הרעש של השואב הוא מאוד חזק. כמובן שאם דיברנו מקודם על תאורה, אז לשים לב שכל, כל התאורה עובדת, שאין מנורות, אין נורות שצריך להחליף.”
צביה: “שלא מהבהבות, שלא מרעישות ברעש רקע.”
שני: “בדיוק, בדיוק. ושיש תאורה (צביה: “שיש תאורה”). וזהו אני חושבת, שרון יש לך מה להוסיף לגבי זה?”
צביה: “אני רוצה רגע רק להגיד שלא ישתמע, ישתמע ממה שאנחנו אומרות, שבאמת אנחנו מאמינות שאפשר שהגן יהיה סביבה סטרילית ושקטה וממש חדר אטום של אודיולוגיה.”
שרון: “זה אף פעם לא, ולא כדאי.”
צביה: “לא. בדיוק לא כדאי בכל זאת אנחנו רוצים שילד ילמד גם להסתדר בסביבה טבעית שחלק ממנה זה רעש. אני חושבת שמילת המפתח פה היא מודעות. מודעות של כולנו, של כל מי שבא במגע עם הילד החרש או כבד השמיעה. פשוט לשמור במודעות את הידיעה של להפחית רעש. וכל הדברים שדיברנו עליהם משמעותיים והם עוזרים לו. ולספק לזה ככל שאנחנו יכולים, בסיטואציות מסוימות של למידה. זה לא שאנחנו חושבות שמחר אפשר יהיה לעשות גן סטרילי זהו גמרנו כולם יושבים בשקט ואין רעש בגן. לא. אבל מודעות, פשוט להיות מודע לזה, להכיר את זה, לדעת מה אפשר לעשות וככל שניתן לספק את זה לילד.”
שרון: “בהחלט.”
כרמל: “כמו, כמו שאנחנו גם ממליצים להורים, אם אנחנו מדברים על הבית (צביה: “נכון”) שהטלוויזיה לא תהיה דלוקה כל (צביה: “נכון”) לאורך כל היום (צביה: “נכון”) בבית. שלא לדבר אל הילד בזמן שאתם שוטפים כלים ברקע (צביה: “נכון”) כן להפחית רעשים.”
צביה: “נכון נכון. אם עושים ארוחת שישי ורוצים שהילד יהיה שותף לשיחה אז הטלוויזיה לא יכולה לפעול ברקע, כאשר היא ממסכת ומפריעה לו לעקוב אחרי השיחה.”
שני: “ואני אגיד גם אפילו לא בתור מנגישה אלא בתור קלינאית תקשורת כשהייתי מגינה, כשהייתי מגיעה להדריך בגנים, גנים שלא היו מונגשים, היה, הרעש היה עצום הייתי יוצאת מהגנים ואומרת וואו איך אפשר להסתדר. וכשהייתי נכנסת לגנים מונגשים זה שמים וארץ, ממש הרבה יותר נוח, הרבה יותר רגוע והשאיפה שבאמת תדעו את כל הדברים שאפשר לעשות, זה לא אומר שצריך לעשות הכל, זה לא אומר שצריך שכל מה שרשימת מכולת שאמרנו תהיה, אבל השאיפה שכמה שיותר דברים כדי לעשות לכולם חיים קלים יותר.”
שרון: “אני רק אוסיף, שהמטרה שלנו היא באמת לעזור לילד, להקל עליו. אבל אנחנו לא רוצים לעשות לו, אבל אנחנו לא רוצות לעשות לו את החיים קלים מדי. אנחנו רוצים שהוא ילמד לשמוע בתוך סביבה (צביה: “מאוד חשוב”) רועשת (צביה: נכון) אנחנו רוצים שהוא יוכל להשתלב בחיי היום יום ושם יש המון סביבות רועשות. אם זה בקניון, או אם זה בבית בזמן ארוחה משפחתית ארוחה חגיגית משפחתית. אם אנחנו נשים את הילד בסביבה סטרילית, זה לא יעזור לו להשתלב בעולם. אז אנחנו רוצים כן להקל עליו, כי הרעש הוא דבר, הוא דבר מאוד מעייף, מאוד מתיש. ואנחנו בהחלט רוצים לעזור לו בשלב הקריטי הזה של, של גילאי הגן השלב שבו אנחנו רוכשים שפה, לומדים, רוכשים ידע עולם.”
צביה: “ולפנות את האנרגיה שלו גם לדברים אחרים. זאת אומרת אם אתה כל הזמן רק דרוך ויש לך רעש כל הזמן זה יבוא על חשבון היבטים חברתיים, יבוא על חשבון ליצור קשרים ואנחנו לא רוצים שזה יקרה.”
שרון: “נכון מאוד.”
כרמל: “ויש מספיק רעש בשביל שהוא ילמד גם לאט לאט לפתח את היכולת לשמוע ולהבין דיבור על רקע רעש. אל דאגה, עדיין נשאר רעש”
צביה: “נכון. בדיוק, בדיוק.”
שרון: “אני אסכם ואני אומר שסביבת הגן אינה מונגשת, המפגשים, המשחק והלמידה מתנהלים בסביבה רועשת, הילד עלול להפסיד מידע, להתעייף ולוותר. עכשיו ילד שמוותר על האזנה הוא נפגע מכל הבחינות. גם בלימודים.”
צביה: “וואו זה חשוב מאוד מה שאמרת.”
שרון: “גם בקשרים החברתיים שלו, ואז הוא גם עלול להפריע כשהוא מוותר הוא גם עלול להפריע לסביבה שלו. וזה בכלל לא רצוי. לכן חשוב לנסות ולשפר את הסביבה האקוסטית, לבוא לגן לבצע מדידות רעש והדהוד ולהנגיש את המבנה. וגם כשאי אפשר, כמו ששני אמרה, יש הרבה פתרונות אחרים. תוצאה תהיה גן שקט יותר, שיפור ביכולת הלמידה וההתנהגות והקלה משמעותית גם לילדים וגם לצוות החינוכי והטיפולי.”
צביה: “לגמרי. אז אנחנו די הגענו לסיום, לקראת סיום הפודקאסט הזה, אני אגיד בסוגריים שזה כבר לפודקאסטים אחרים שדיברנו עליהם ואולי גם נדבר בעתיד שכל ההתמודדות הזאתי עם ענייני הרעש, חלק משמעותי ממנה זה ללמד את הילד שלנו גם מה שנקרא סינגור עצמי. זאת אומרת הוא כל חייו יצטרך להתמודד עם סביבה רועשת ולא בהכרח מונגשת. חלק מהעניין זה לפתח בו את המודעות לזה קודם כל, ואחר כך גם לעמוד על זכויותיו שלו לשמוע, ואם לא שמעתי אני צריך לבקש שיגידו עוד פעם אבל זה באמת כבר לפודקאסט אחר. אז אם נסכם את הפודקאסט הזה אז אני ארצה לשמוע מכן שרון נתחיל איתך, מה המסר שהיית רוצה שהורים, ומי שמאזין לפודקאסט הזה יצא איתו, מה האני מאמין שלך? מה המסר שלך?”
שרון: “אז חשוב לי שההורים והמאזינים בכלל ידעו עד כמה חשובה ההנגשה. ועד כמה כיתה או מבנה שאינו מונגש יכול להשפיע על תפיסת הדיבור על הבנת הדיבור ועל, על כל הלמידה בעצם מתחילת הדרך ועד להשגת הישגים אקדמיים מאוחרים יותר. חשוב לי שההורים ידעו שזו זכות, הנגשה היא זכות, לילד מגיע לשבת בכל עת בגן מונגש. יותר מאוחר אנחנו רוצים שהילד יסנגר על עצמו וישמור על הזכות הזאת אבל כרגע אתם ההורים, אתם האחראים לשמור על הזכות הזאת שלו, אתם האחראים לבדוק שהגן שלו אכן נמצא בתהליך של הנגשה ולעשות את כל מה שאפשר בעזרתנו. גם כשהגן אינו מונגש מכל סיבה שהיא, יש פתרונות ואנחנו נעזור לכם להגיע אל הפתרונות האלה.”
שני: “חשוב לי שההורים ידעו שכאן יש להם את, את הזכות ואת היכולת לפעול למען הילד שלהם. שהילד שלהם ישב בגן שיש לו תנאים אופטימליים, גם גן שיש לו חברים, גם גם, גן שיש גננת שהיא טובה וגם יש לו את הזכות שהגן יהיה מונגש עבורו. ואנחנו כאן כדי לתת גב וכדי לענות על שאלות. ולכל מה שצריך אנחנו פה.”
שרון: “לא כל אחד זכאי להנגשה, ילדים שזכאים להנגשה הם ילדים שעברו סף מסוים, עברו תנאי קבלה מסוימים כשהם, והם משויכים בעצם למרכז החינוכי טיפולי שלנו. זה בדרך כלל מירידה קלה בשמיעה כאשר הירידה היא מזערית או זמנית, אז לצערנו הילד אינו זכאי להנגשה. אבל אני מקווה שהפודקאסט הזה כן עזר לכם לקבל רעיונות וטיפים כיצד כן אפשר להנגיש, להנגיש את הסביבה כדי שתהיה אקוסטית יותר. יש פתרונות שהם באמת זולים, פשוטים (צביה: “נכון מאוד”) ואפשר לקחת מזה. תודה רבה.
כרמל: “תודה לכן. תודה”
צביה: “תודה לכן, וואו זה היה פודקאסט חשוב מאין כמותו. אין לי ספק בכלל שזה אחד הנושאים שיותר מעסיקים את ההורים. באיך לממש את הדבר הזה, איך לדאוג שהוא יקרה ואני חושבת שנתתן פה מידע, באמת מאוד מעמיק, מאוד מקיף, תודה, תודה רבה לכן, תמשיכו לעשות את זה. אני לא יודעת כמה גנים בארץ הזאתי כבר מונגשים בזכות העבודה שאתן עושות.”
שרון: “הרבה מאוד”
צביה: “כן, ממש, ממש”
שרון: “אלפים”
צביה: “כן. יאמר לזכותו של משרד החינוך שהם באמת, חושב שזה מספיק טוב, מספיק חשוב בשביל להשקיע ובאמת ההשקעה ניכרת בשטח חד משמעית.”
