להורדת הקובץ לחצו כאן: פרק 25 – "שילוב ילד עם לקות בשמיעה בגן, פרק לגננת"

תקציר

שיחה עם ליטל יששכר, מומחית תחום שמיעה ומדריכת גננות אשר בגניהן משולבים ילדים עם לקות בשמיעה.
שוחחנו על ההשפעות הנרחבות של הירידה בשמיעה, אשר לעיתים בולטות יותר, ולעיתים עשויות להיות כמעט שקופות עד שמרכיבים משקפי התבוננות מתאימות.

ירידה בשמיעה יכולה להשפיע על היכולת לקלוט ולהבין מידע בסיטואציות שונות לאורך היום,
על היכולת לפתח קשרים חברתיים ולשחק עם חברים בסביבות הגן השונות,
על התחום הרגשי ועל הדימוי העצמי של הילד/ה,
על רכישת השפה, על מובנות הדיבור, ועוד ועוד.

הרחבנו לגבי מצבים מאתגרים במיוחד (ספוילר – רעש), ועל הכלים שיכולים לעזור לילדים.

פרק מיוחד שנועד אליכן גננות יקרות, אשר נמצאות עם הילדים לאורך היום ומכירות אותם כל כך טוב, במטרה לאפשר לשילובם להיות מיטבי, ולעזור לילדים לפרוח.

לאתר הפיקוח על לקויי שמיעה

 

תמלול

כרמל: "בוקר טוב שלום"

צביה: "היי בוקר נפלא"

כרמל: "אני כרמל כהן"

צביה: "ואני צביה רוטשילד"

כרמל: "ואנחנו משדרות היום פודקאסט מבית מיחא שנקרא 'הקול במיחא'. בבית מיחא יש לנו שני חטיבות – את חטיבת הגיל הרך שמטפלת בילדים עם מוגבלות בשמיעה בגיל הינקות ועד הכניסה למשרד החינוך, ואת החטיבה הקדם יסודית ששייכת למשרד החינוך ומטפלת בילדים חירשים וכבדי שמיעה בגיל הגן. הפודקאסט הזה הוא פרי יוזמה משותפת של שתי החטיבות כדי להנגיש ולהרחיב את הידע בנושא עבור הורים ואנשי צוות. מתרגשות מאוד מאוד לארח אותך כאן ליטל יששכר."

צביה: "אז לפני שניתן לליטל להציג את עצמה, קצת נתייחס למה אנחנו הולכות לדבר היום… אתם יודעים כשאנחנו מדברים על הילדים שלנו כל מי שמדבר על הילדים שלו, מה אנחנו רוצים בשבילם? אנחנו רוצים שהם יהיו מאושרים נכון? אז אם אנחנו מסתכלים על הילדים במרכז שלנו, מסתכלים על המטרה בסופו של דבר של ההורים שלהם, שלנו, זה מעבר לזה שהם יהיו מאושרים כמובן ובריאים בנפשם ובגופם. השאיפה שלנו זה שהילדים שלנו ישתלבו במערכת החינוך רגילה. ואם לקחת את זה באמת מתוך מבט של המדינה, של משרד החינוך, אז תיקון החוק, תיקון חוק חינוך מיוחד מדבר בדיוק על זה. מה השאיפה שלנו? השאיפה לשלב את הילד אם אפשר במסגרת יכולותיו בחינוך הרגיל. ומתוך המקום הזה נולד הפודקאסט הזה, המחשבה על הפודקאסט, על אוקיי אנחנו רוצים לשלב ילד שלנו בגן רגיל יש לזה משמעויות צריך לראות איך עושים את זה כי בסופו של דבר מדובר על מוגבלות מאוד ספציפית שצריך להכיר אותה, צריך לדעת אותה. אנחנו כנשות מקצוע זה מה שאנחנו עושות ולומדות כבר מיליון שנה כל אחת והנה בא ילד כזה וצריך לשלב אותו בגן. והגננת שלו שנמצאת איתו כל היום היא זו שצריכה לעשות את זה בסופו של דבר. אז הפודקאסט הזה נולד מתוך המחשבה של לתת כלים גם לגננות, גם להורים ולהדגיש מה, איך בעצם עושים את הדבר הזה מה הדברים שאנחנו צריכים לקחת בחשבון כדי לעזור לו כדי לעזור לגננת כדי ליצור את השילוב הזה באופן הכי מיטבי שאנחנו רק יכולות. ובשביל זה הזמנו לכאן את ליטל היקרה שלנו שתציג את עצמה ואנחנו נתחיל לדבר על הנושא. היי ליטלוש."

ליטל: "איזה כיף, איזה כיף להתארח פה. טוב אז אני אני ליטל, אני כבר כמה שנים טובות במיחא בתפקיד מומחית תחום שמיעה, בין היתר בין הכובעים אז גם אני מדריכה גננות שמשלבות ילדים לקויי שמיעה אצלם בגן, ככה שיצא לי באמת להגיע ללא מעט גנים להדריך לא מעט גננות והמקום הזה הוא כל כך חשוב בשביל באמת הידע הזה, גם בשביל הגננות, שבאמת זה בסדר לא הן לא יודעות, הן לא מגיעות מהעולם הזה בשביל זה גם אנחנו כאן לתת באמת את הרקע את המידע, ובסופו של דבר גם ככה לתת באמת את הכלים את הטיפים ולהבין כמה שהגננת כל כך משמעותית בתהליך ובדרך המשמעותית הזו של הילדים והמשפחות עוברים כאן ביחד איתנו. ככה קצת באופן כללי על מידע לגבי לקות שמיעה מה זה בעצם מוגבלות בשמיעה? בשמיעה כולנו יודעים שאחת ממערכת החושים, היכולת שלנו באמת לחוש את העולם, לקלוט את הצלילים זה מאפשר לנו בעצם להתמצא בעולם, להקשיב, להתחבר, ללמוד, לתקשר אחד עם השני. ובעצם חוש השמיעה זה חוש כל כך קריטי להתפתחות השפה. ככה במשפט באמת קצת על מערכת השמיעה איך באמת היא עובדת – אז יש את גלי הקול שככה נקלטים באוזן ומועברים באמצעות עצב השמיעה אל המוח לפיענוח, להבנה. ובעצם לקות שמיעה נגרמת כשיש פגיעה ב-1 מהאיברים שמשתתפים בתהליך השמיעה ומתבטאת בעצם בפגיעה ביכולת לשמוע את הצלילים בצורה תקינה. עכשיו כשיש לאדם באמת את הפגיעה ביכולת הזו גם נחשב לקוי שמיעה. ובאמת התפקוד שלו כמובן מושפע באמת מסוג הלקות ביחס למיקום הנזק, ביחס לרמת הירידה, וזה באמת ככה, אנחנו פוגשים באמת בכל גן יש ילדים עם ירידה חד צידית, ירידה דו צידית כאלה שכן מרכיבים מכשירים כאלה שבכלל לא מרכיבים מכשירים."

צביה: "או הדבר הכי נפוץ שרק אפשר איזה הורה לא חווה עם הילד שלו נוזלים באוזניים (ליטל: "נכון נכון") שגורמים לירידה בשמיעה לתקופה מוגבלת, לתקופה ארוכה יותר, כל החורף, רק בקיץ הילד שומע, גם את זה אנחנו מכירות מאוד נפוץ."

ליטל: "נכון נכון. ככה שאנחנו כן פוגשים את מגוון רחב של של ילדים שמשתלבים באמת אצלנו בגנים. כמובן שההשפעה של הלקות השמיעתית היא באמת נרחבת, והיא יכולה באמת לפגוע גם באיכות התקשורת, גם במובנות הדיבור של הילד, גם ביכולת לקלוט מידע ולפתח קשרים חברתיים. כמובן בהתפתחות הרגשית, ובלבסס את הדימוי העצמי שלו. כן ההשפעה היא מאוד.."

צביה: "על כל תחומי ההתפתחות בעצם."

ליטל: "בדיוק."

צביה: "אני יודעת שאנחנו לפעמים אומרים את זה כאנשי מקצוע וזה אולי נשמע קצת מלחיץ אבל ילד עם לקות, עם מוגבלות בשמיעה גם אם היא קלה וגם אם היא חד צידית שמה את הילד הזה בקבוצת סיכון (ליטל: "נכון"). זה אולי נשמע קשה לומר דבר כזה, אבל זה משהו שאנחנו צריכים להתייחס אליו בהיבט של המודעות. כי שמיעה היא חשובה כדי לפתח (ליטל: "נכון") את כל התחומים האלה. וברגע שלילד יש אפילו ירידה קלה זה משפיע על היכולת הטבעית הזאתי ולכן צריך לעקוב לבקר לנתר ולראות להיות במעקב אחרי התפתחות של ילד כזה."

ליטל: "בדיוק כמו שאת אמרת. אז למעשה ילדים לקויי שמיעה קולטים בעצם מידע שמיעתי חלקי ואז ההתפתחות הקוגניטיבית, החברתית הרגשית, השפתית כמובן היא מושפעת מאובדן היכולת בעצם לבחון את הסביבה באמצעות החוש הכל כך חשוב הזה. עכשיו אם אנחנו ככה מתחילות להתחבר להווי בגן, אז קודם כל הגן הוא נחשב בעצם לתנאי האזנה מאוד מאוד מאתגרים ורועשים, ואנחנו יודעים שבאמת אצל קודם, כל אצל ילדים לקויי שמיעה גם ילדים שהם חד-צידים גם דו צידי אנחנו תכף יותר נפרט, אבל אנחנו יודעים שאצל שניהם בעצם עיקר הקושי זה דווקא התפקוד בסביבה מאתגרת ורועשת על רקע רעש אנחנו קוראים לזה בטח ההורים ככה מכירים את המינוח. והגן זה הסביבה בעצם הכי מאתגרת ורועשת במיוחד עבור ילדים לקויי שמיעה. יש בעצם את הדיבור על רקע רעש והדהוד, יש דיבור ממרחק, דיבור שקט, הזזה של רהיטים, המולה של ילדים זאת אומרת יש באמת המון סיטואציות בתוך מרחב הגן שממש שיוצרים את האתגר הכל כך משמעותי הזה עבור עבור הילד."

כרמל: "אפילו אם אין רעש, אם חושבים שאין רעש בגן לא מזיזים אף כיסא, ברגע שהילד מדבר עם ילדה אחרת ויש במקביל עוד שיחות של עוד 30 ילדים אז זה כל כך שונה מהסיטואציה של הבית שמדברים אחד על אחד."

ליטל: "נכון."

צביה: אני רוצה להגיד שלא ישתמע ממה שאנחנו אומרות שאנחנו מצפים לסביבה סטרילית לא (ליטל: "נכון"). החיים מבחינת רעשי רקע הם לא סטריליים וטוב שכך, כיוון שכשתינוק נולד וילד גדל אנחנו רוצים שהוא ילמד להתמודד עם זה. אנחנו פה בהתארגנות שלנו לפודקאסט, הטלפון צלצל בצד ישר זה הסיח את דעתנו, הרעש של מי שחופר בחוץ מיד מסיח את דעתנו, אין מה לעשות אלה החיים ואלה צריך ללמוד להתמודד איתם. אבל, אנחנו מדברים פה על עניין של מודעות, לדעת שלילדים שלנו בזמן למידה קריטית העניין הזה עלול להשפיע, הוא עלול לפגוע, להוריד, לשנות את האופן שבו הם קולטים מידע ולכן את האופן שבו הם לומדים, את.. זאת אומרת אנחנו מדברים פה על מודעות, אנחנו מדברים פה על איזשהו איזון, אנחנו לא מצפים שתהיה סביבה סטרילית ולגננת יש עוד 35 ילדים אחרים בגן (ליטל: "ברור לגמרי"), אבל אבל להיות מודעים, הילדים שלנו לא! מתפקדים טוב בסביבה רועשת."

ליטל: "גם כן צריך ככה קצת להחזיק בראש את העניין הזה שבדיוק כמו שציינת צביה שאנחנו יושבות כאן ויש את הגנן שעובד בחוץ והטלפון שמזמזם ולנו, כאנשים עם שמיעה תקינה יש לנו את היכולת לסנן (צביה: "נכון") את הרעשי רקע האלה (צביה: "נכון") וילדים לקויי שמיעה היכולת הזאת אצלם מאוד מוגבלת (צביה: "נכון"). אז גם מאוד קשה להם באמת הם יש איזושהי הפחתה גם ביכולת נגיד להבין דיבור על רקע רעש ואז כי הנוכחות של רעש רקע היא בעצם מפריעה לקליטת דיבור. אז זה הכי טבעי בסביבה של גן למעשה כי יש באמת תמיד את הרקע את הרעש ברקע ותמיד יש את הדיבור זאת אומרת גם של ילדים וכמו שאמרת כרמל באמת יש גם מספר משתתפים (צביה: "נכון"). לא רק, זה לא רק אחד על אחד. עכשיו בגן צריך באמת לזכור שיש שם ערוץ למידה מזדמנת שזה באמת מאוד אקוטי לדווקא לסביבה של גן. הלמידה המזדמנת היא באמת מאוד משמעותית בחיי היומיום ואצל אצל הילדים שלנו אנחנו כן רואים שיש דווקא את הפחתה ביכולת הזו."

כרמל: "מה זה בדיוק למידה מזדמנת את יכולה לתת דוגמה?"

ליטל: "כשאנחנו, שבאופן, באופן טבעי דווקא מהמרחב בגן שפתאום ניתן אפילו משהו מסוים דוגמה מוחשית של נגיד עכשיו, הילד הגיע וירד גשם ופתאום החלזונות צצו, והגננת החליטה לעשות איזשהו מפגש סביב החלזונות שיצאו… וזאת אומרת דברים שהם דברים חווייתיים קטנים, שהם מושרשים ככה לאורך היום שלא בהכרח התכוננו, ידענו מה צפוי לקרות. אז צריך יש הרבה במהלך היום בגן הרבה גננות מנצלות הזדמנויות קטנות כאלה אפילו שכשיש (צביה: "ספונטניות") בדיוק (צביה: "דברים ספונטנים"), נכון, אפילו כשנגיד קורה איזשהו משהו חברתי חבר מהגן, או שילד בא ופתאום נולד לו אח והוא ככה, איך ככה ממנפים את הסיטואציות הספונטניות האלה באמת ללמידה."

צביה: "זאת אומרת בחיים של ילדים ובכלל בחיים שלנו כבני אדם יש את מה שאנחנו קוראות הדברים שקורים מעל הראש, של הילד (ליטל: "נכון"). שזה לא פחות חשוב (ליטל: "בדיוק") הילדים שלנו בסביבה רועשת, אמא ואבא דיברו על זה שסבתא, סבתא היום חולה היא לא מרגישה טוב, זה שמיעה מזדמנת… כאילו יש דברים שאנחנו כמובן לא נרצה שישמעו (ליטל: "נכון") אבל אם אני מדברת על אותם דברים ספונטניים, כן הילדים שלנו זה לא פחות חשוב ואצלם זה לא מובן מאליו כמו אצל ילד שהשמיעה שלו תקינה."

ליטל: "נכון, נכון מאוד."

כרמל: "נוסיף שהלמידה מזדמנת היא לא רק מהצוות ומהגננות (צביה: "נכון") גם הילדים לומדים אחד מהשני (צביה: "נכון מאוד, חשוב") פתאום מגיעים הביתה עם איזה מושגים שאתה לא מבין מאיפה, לא בהכרח שלילים גם חיוביים (צביה: "כן לגמרי", ליטל: "ברור") שאתה לא מבין מאיפה הם הביאו אותם."

ליטל: "גם אגב בפינות השונות – פינת המשפחה, פינת הקוביות, הדמיון המפותח והיצירתיות של הילדים (צביה: "נכון") מביאות להמון להמון למידות דווקא במרחבים, במרחבים האלה. אז כמובן אז גם גם יש את זה, וגם במיוחד נגיד אם יש ילד, ילדים שכן מרכיבים מכשירים ובאמת מגיעים איתם לגן, שצריך גם לזכור שגם לזה צריך הסתגלות ולמידה (צביה: "נכון") כי דווקא על רקע רעש זה, העזרים השמיעתיים דווקא מאוד מגבירים; אז זה לא, (צביה: "את הכל") בדיוק."

צביה: "הם לא מגבירים רק את מה שהגננת אומרת, הם מגבירים את הכל גם את המזגן שמטרטר במקרה."

ליטל: "נכון נכון. וצריך גם לזכור ששמיעה עם העזרים היא לא שמיעה, היא לא זהה לשמיעה באמת טבעית. מגבירים גם את רעשי הרקע כמו, כמו שאמרת, וזה לא מפצה באופן מלא על היעדר שמיעה תקינה. יש באמת גם סיטואציות שאפילו הילד נמצא עם שני חברים ומספיק שחבר אחד מדבר והילד מסתכל עליו, הילד שלנו, מסתכל עליו ואז הילד השני מדבר וגם אליו הוא מסתכל כי מן הסתם אנחנו כן הילדים שלנו נשענים מאוד גם על קריאת הדיבור ובכלל מידע חזותי יותר קל להישען על על הפנים, זאת אומרת מאשר להבין באמת את הדיבור ממרחק. אז מספיק שהוא עשה את הפינג פונג הזה בין שניהם ואחד הילדים המשיך לדבר, אז כל אז המסר כולו יכול למעשה להתפספס ואז אנחנו רואים שחלק מההשלכות של אותם ילדים זה באמת דווקא במקומות החברתיים ורגשיים. אנחנו רואים את זה באמת גם בא לידי ביטוי בסף תסכול נמוך, בעייפות מאוד מאוד מוגברת, לא סתם אנחנו גם הרבה הורים מדווחים על איך פתאום הילד חוזר הביתה, וכבר בדרך נרדם."

צביה: "אנחנו תמיד אומרות שהילדים שלנו הרבה פעמים צריכים להשאיר רזרבה של 20% מהאנרגיות שלהם כדי להשקיע מאמץ בלשמוע. שתחשבו על זה בהתפתחות של ילד וביומיום שלו 20% זה המון! את המקום הזה של להיות דרוך כל היום כדי להצליח לשמוע מה נאמר, כי אני מנסה להבין מה היא אומרת אבל ברקע יש את הטייפ שתיכף נגיד על זה מילה; החבר שיושב לידו בדיוק אמר לו משהו, הגנן בחוץ בדיוק מטרטר, מישהו הזיז כיסא, זה נורא נורא מאמץ! ואחת הדרכים שלנו להמחיש את זה, זה תחשבו, אני מאוד אוהבת את ההמחשה הזאתי – תחשבו עליכם בפארק הירקון בהופעה של לא יודעת תבחרו, קולדפליי בא לי, עומדים מאחורה עומדים על קצות אצבעות בניסיון לראות קצת ככה את הזמר על הבמה.. כמה זמן תוכלו לעמוד ככה? לא הרבה. ואם תחשבו על ילד שלנו אז זאת אנלוגיה שמאוד ממחישה והם יכולים לחזור מותשים מיום בגן (ליטל: "נכון"). ואפרופו מה שאמרתי על על הטייפ ברקע, חלק מהווי הגן זה שירים, וטייפ וקלטות ומדיה נוספת שאפשר ללמוד דרכה שזה נפלא, היא באמת חשובה. אנחנו רק ניתן פה עם הפנס אור על המשמעות של זה לילדים שלנו ושוב אני אומרת – אנחנו לא אומרות סביבה סטרילית ולא לעשות את זה, אנחנו רק אומרות מודעות. לילד שלנו, זה מאוד מקשה זה שיש ברקע את שירי חנוכה בזמן שמנסים לעבוד עם ילד בקבוצה קטנה או לדבר וללמד אותו משהו, לא טוב לילד שלנו, לא טוב. זה ממסך את מה שהגננת אומרת (ליטל: "נכון מאוד") זה מפריע ומשפיע מאוד על היכולת שלו לקלוט. אז אנחנו אומרות לא סטרילי לגמרי, אבל להיות מודעים (ליטל: "נכון"). אנחנו רוצים שהוא ילמד משהו חדש שהוא לא שמע אותו אף פעם בואו ניתן לו סביבה עד כמה שאפשר שקטה ככל שזה תלוי בנו."

ליטל: "נכון מאוד ואני רוצה פה כן להעלות את הדווקא את הילדים החד-צידיים שהם ילדים שבאמת.."

צביה: "מה זה חד צידיים?"

ליטל: "חד צידיים זה בעצם שיש להם לקות רק באוזן אחת, חלקם כן מרכיבים מכשיר חלקם לא, אבל יש בעצם אוזן אחת שהיא (צביה: "תקינה") שהיא כן שהיא תקינה, ואז מה שקורה שהילדים האלה דווקא מאוד מאוד מתעתעים כי על פניו הם משתלבים על הצד הטוב ביותר, הדיבור שלהם הם רכשו דווקא את אבני הדרך בצורה תקינה

צביה: "מה שנקרא אם לא היית יודע לא היו אומרים לך לא היית יודע בכלל."

ליטל: "בדיוק ממש ככה. יש להם, על אף דיבורם השוטף והשפה שככה כן ממש רואים ומרגישים, עדיין צריך לזכור ש-נכון שיש באמת אוזן אחת שהיא מגבה את האוזן, את האוזן השנייה; אבל עדיין המאמץ של אותו ילד, הוא מאמץ הרבה הרבה יותר גדול מאשר ילד שיש לו כן שמיעה תקינה. כי באמת כל מה שקשור באמת לנושא של בשיח רב משתתפים דווקא בסביבה רבת משתתפים, הכוונה שהילד נמצא עם עוד שני ילדים 3 ילדים והלאה, אז גם יש באמת את הקושי לזהות את הכיווניות מאיזה מקום, מאיזה, מאיפה מגיע הקול בעצם; וזה גם, זה מכביד בעצם על הילד להשתתף בשיח כזה עם הרבה ילדים, כי מספיק ששוב יש כמו שנתתי קודם את הדוגמה כשילד אחד מדבר ואז הילד השני ממשיך וככה הוא הוא יכול באמת לאבד את זה בקלות ולפספס את המסר, את המסר כולו."

צביה: "אנחנו נוסיף בסוגריים שלגבי הילדים החד-צידיים שזה לא סתם שאלוהים נתן לנו שתי אוזניים אנחנו צריכים שתי אוזניים (ליטל: "נכון") בשביל לשמוע טוב יותר, בשביל לתפקד טוב יותר על רקע רעש ובשביל לדעת מאיזה כיוון מגיע. אז עד לא מזמן באמת גם בעולם השיקום, בסדר הילד הזה מסתדר יש לו אוזן אחת טובה, היום כבר לא חושבים ככה. א. מסתדר זה לא מספיק לנו, אנחנו רוצים שיסתדר טוב, וההשלכות האלה שציינו קודם על על מה זה אומר להיות ילד חד-צידי אפשר להתעלם מהם. אני אגיד יתרה מכך היום אפילו עושים שתל קוכליארי לחלק מהילדים; לא ניכנס עכשיו יש לזה קריטריונים, אבל אפילו עושים שתל קוכליארי כי אנחנו מבינים היום את החשיבות להתפתחות של שמיעה משתי אוזניים. אז זה ככה עוד היה חשוב לנו לציין."

כרמל: "ורק נסגור את הדברים שאתן אומרות, יש פה משהו חשוב, יכול להיות שנרגיש שהילד לגמרי שומע, וילד עם ירידה חד-צידית בשמיעה לגמרי שומע. אבל, יש פה מושג נוסף שהוא – כמה הילד מתאמץ  (ליטל: "נכון נכון") המאמץ ההקשבתי כמה הילד מתאמץ להקשיב לאורך היום."

צביה: "אני אוסיף פה עוד משהו שאני חושבת שהוא חשוב לגננות – מה שיקרה לפעמים עם ילד כזה לצורך העניין שהוא לא מאותר, ילד כזה תחשבו זה ילד כמה הוא יכול כבר להתאמץ? כשהוא לא כמה המאמץ והאחריות יכול ילד כזה להשקיע? ואז באיזשהו שלב פשוט מתייאש. ומה קורה כשילד כזה מתייאש, כי הוא עייף כבר והוא לא יכול לגייס את עצמו בשביל להיות מרוכז? הוא יתחיל לדבר, הוא יתחיל לזוז בכיסא, להימרח עליו, לדבר עם החבר שלו, להציק לו אולי קצת ואז מה אנחנו עלולים לחשוב בטעות? הוא היפראקטיבי אולי קצת, אולי (ליטל: "קשב") יש לו קשב וריכוז (ליטל: "נכון"), אולי הוא פיתח בעיות התנהגותיות בגלל סיבות כאלה ואחרות, וזה משהו שהוא גם חייב להיות במודעות שלנו לפעמים – וזאת התמונה כי הוא פשוט עייף. הוא לא מצליח לעקוב אחרי מה שקורה וזה מה שאנחנו רואים. אז כן גם זה יכולה להיות אינדיקציה, לבדוק לפני שנותנים לילד כותרות אחרות (ליטל: "נכון") יכול להיות שהוא פשוט לא שומע כמו שצריך."

ליטל: "נכון נכון מאוד. באמת בסוף אנחנו כמובן רואים את ההשלכות לאו דווקא בהכרח בתחום השפתי. כמו שאמרנו קודם יש ילדים שההתפתחות השפתית שלהם בהחלט תקינה, והם כן רוכשים את אבני הדרך לפי מה שנקרא by the book. אבל כן יש לזה השלכות יכולות להיות באמת בתחום החברתי והרגשי. גם הורים מדווחים על סף תסכול נמוך שאנחנו רואים את זה גם בגן, גם בבית, עייפות מאוד מאוד מוגברת. אגב אצל חד-צידיים באמת הורים, אנחנו נתקלים בהרבה הורים שאומרים ככה – 'כן שאני קורא לו בבית והוא נמצא בחדר ובכלל הוא בא למקלחת ואני נמצאת במטבח (צביה: "כן כן, נכון") אז זה משהו שגם מאוד (צביה: "זה בדיוק העניין"). בדיוק. זה, זה ככה משהו שגם מאוד בולט גם להורים במובן של של החד-צידיים. אז זה כמו שאמרת באמת רק להחזיק את זה בראש שיהיה באמת במודעות.

צביה: "ככה אחרי שהבנו בגדול על  מה זה מוגבלות בשמיעה מה זה אומר החסך השמיעתי הזה, הבנו שזה משפיע בעצם על כל תחומי ההתפתחות – שפה, דיבור, חלק חברתי, חלק רגשי, למידה, חשיבה, כל תחומי ההתפתחות ולמה זה חשוב לנו? כי אנחנו מדברים על ילדים צעירים לפני הכניסה לביה"ס (ליטל: "נכון") שהמוח וכל ההתפתחות שלהם נמצאים בשלב קריטי בביסוס ולכן אנחנו חייבים לתת את הדעת. אז עכשיו שהבנו, אז מה עושים?"

ליטל: "אז מה עושים? אז קודם כל נתחיל באיזה שהם טיפים ככה כלליים להסתכלות על הילד. קודם כל ובראש ובראשונה שזה אני מתחילה עם המשפט הזה וגם אני כנראה גם אסיים עם המשפט הזה את הפודקאסט – זה שבאמת קודם כל חשוב שבאמת גם הגננת, וגם בכלל כלל הצוות תדענה שהן לא לבד. קודם כל אנחנו במיחא דוגלים באמת בעבודה שיתופית במיוחד שבאמת יש את ההתערבות שלנו שהיא נעשית גם באמת בגן, ולעיתים גם יש ילדים שמגיעים אלינו אחר הצהריים. ההתערבות של הגננת והשיתופיות ביחד איתה היא כל כך גם קריטית וחיונית דווקא לבניית התוכנית השנתית שאנחנו ככה כותבות עבור באמת כל ילד, והיא זו שבסופו של דבר גם מכירה את הילד ברוב שעות היום (צביה: "לגמרי"). היא היא רואה אותו…"

צביה: "אנחנו רק נזכיר שאנחנו כמומחיות תחום רואות את הילד מה – טיפול של קלינאי תקשורת או של מומחה תחום – פעם, פעמיים, שלוש בשבוע ל 45 דקות כל פעם. גננת, היא אחד האנשים היותר משמעותיים בחיים של ילד (ליטל: "בדיוק") הוא נמצא כל יום בגן 5 שעות. אז…"

ליטל: "בדיוק היא גם מכירה אותו ורואה אותו."

צביה: "גננות יקרות אנחנו צריכות אתכן. כדי להשלים את התמונה"

ליטל: "לחלוטין. בדיוק. וגם הגננות הן אלה שלמעשה רואות את הילדים בסיטואציות מגוונות (צביה: "נכון") במהלך היום בגן. אז כמובן כשאני אומרת שאתן לא לבד, אני מתכוונת שבאמת גם אם, אם זה, יש באמת מומחית תחום או קלינאית שמגיעה לגן ואם אין מענה של צוות בוקר שמגיע לגן, אז תמיד יש מישהי שמלווה דווקא מהתחום שלנו כדי לתת לכן באמת את הטיפים האלה. אז שתדעו.."

צביה: "שזה אחד התפקידים החשובים שלה (ליטל: "נכון") זה קודם כל לטפל בילד כמובן (ליטל: "נכון") אבל גם להדריך את צוות הגן."

ליטל: "אז קודם כל באמת שיידעו שאנחנו, אנחנו מלווים גם אותה וגם את הצוות של הגן בכל הקשור באמת להיבט השמיעתי, זה גם מחבר אותנו באמת לימי עיון שככה באופן, כל שנה, מתקיימים אצלנו באמת ימי עיון לגננות. שהימי עיון האלה כל כך משמעותיים ותורמים מאוד. אנחנו גם שומעים פידבקים מגננות. אז זה, זה קודם כל, תמיד יש באמת את הליווי שלנו, וקודם כל לא להסס, באמת לשאול וככה להיעזר."

צביה: "אני אוסיף בעניין הזה זה שאנחנו יודעות שמאז תיקון החוק באמת עם כל המגמה המאוד נכונה בעיניי של שילוב, לשלב ילדים עם מוגבלויות כאלה ואחרות בגן, הגננת פוגשת בגן ילדים עם כל מיני מוגבלויות. וזה ברור לכולנו שלא מצופה ואף גננת לא התמחתה בכל אחת ואחת מהן. אנחנו כל, כמו שאמרתי קודם, כל חיינו הבוגרים מתמחות בזה. אז תפקידנו ותפקידה של הגננת מתוך שיתוף הפעולה הזה לתת את המידע, אני לא מצפה מגננת (ליטל: "נכון") שיש לה 35 ילדים ויש לה כל מיני סוגים של ילדים בגן לדעת מה זה אומר מוגבלות בשמיעה בשביל זה אנחנו שם."

ליטל: "נכון. וגם לפעמים כשאנחנו מגיעות לבפעם הראשונה, בפעם השניה, אנחנו מציפות בכל כך הרבה מידע זה גם מאוד קשה (צביה: "נכון נכון") אז לפעמים בשביל זה אנחנו שם לאורך כל הזמן. זאת אומרת פתאום אח"כ לפעמים דווקא אחרי המידע הראשוני הזה, פתאום האסימונים ככה נופלים ומצלצלים אז אז דווקא אח"כ כן לשאול ולהתייעץ. וזאת קודם כל שתדע שאנחנו באמת כאן. עכשיו אחר כך אם אנחנו ככה מסתכלות באמת על הקשר של הגננת עם הילד אז קודם כל הכי חשוב זה באמת ליצור את קודם כל את היחסי אמון ותחושת הביטחון בהיכרות הראשונית."

צביה: "א, ב.."

ליטל: "כמובן, אני מציינת, גם עם ההורים. כלומר דווקא בתחילת השנה, דווקא לפני, אם אפשר לפני אם אפשר ממש בהתחלה, אבל כן חשוב לדבר עם ההורים לפני. כן לקבל קצת רקע, כן לשמוע אותם. זה מאוד ירגיע גם את הגננות וגם את את ההורים, כן גם לקבל איזשהו מידע וסיוע לגבי העזר השמיעתי וכיצד להרכיב אותו."

צביה: "מאוד חשוב."

ליטל: "במיוחד אם ההורים שולחים את הילד עם המכשיר לגן, ומכניסים גם את הסוללות לתיק או משאירים בגן. אולי אפילו לצלם איזשהו סרטון שתמיד יהיה לצוות הגן ושידעו איך, איך להרכיב. כמובן שגם כשאנחנו נגיע, ממוחית התחום או קלינאית שתגיע לגן, גם היא תסייע ואם צריך ככה קצת שאחר כך אולי אם באמת הגננת תרגיש יותר בנוח, אז לשאול יותר שאלות. אבל כן את הבימים הראשונים לפני שאנחנו מגיעות אפילו, מן הסתם אתן פוגשות קודם כל את ההורים (צביה: "ואת הילד") ואת הילד בדיוק. יש אגב ילדים שכבר מתפעלים את זה גם לבד. אבל גם עדיין צריך, צריך גם את זה ככה."

צביה: "כן. אני, אני אגיד בעניין הזה כאשת מקצוע, כקלינאית תקשורת, זה העזר השמיעתי זה אל"ף בי"ת. זאת אומרת תחשבו, כי אין בכלל מה לדבר על ללמד לשקם, לטפל, לתת מענה בלי שהעזר השמיעתי באוזן באופן רציף ועקבי. אז אם ילד מגיע לגן בבוקר, וקרה מקרה, קורה, קורה לפעמים שבדיוק נגמרו הסוללות. תחשבו אם אם אין לגננת את הידע איך לתפעל את המכשיר, איך להחליף סוללה, יש מצב שישב ילד יום שלם כשהוא לא שומע. זה לא יעלה על הדעת. ברמה העקרונית. אז אני מבינה שלתפעל מכשיר זה דבר שעלול להיות קצת מפחיד בהתחלה, ו-וואי איזה דבר יקר לתפעל אותו, זה הכל מובן זה ברור. אבל זה חלק מהאחריות כלפי הילד, כלפי המשפחה וכאן באמת השותפות הזאתי עם ההורים לקבל מהם את ההדרכה. קודם כל כמובן שמומחית התחום שנמצאת בגן גם תפקידה. אבל קודם כל לקבל מההורים את המושג לא לפחד מהדבר הזה, להפך להבין, שכמו שלילד שיש משקפיים ולא יעלה על דעתנו שהוא יהיה בלי המשקפיים בגן, זה אותו דבר עם מכשירי השמיעה שלו."

כרמל: "אני אוסיף בתור קלינאית תקשורת שעובדת כבר כמה שנים בתחום, ולא כל כך טובה בהיבט הטכני… אז גם אחרי חצי שנה עם הילד, גם אם אנחנו עכשיו באמצע השנה, אני מרגישה בנוח לקרוא להורים להיכנס (צביה: "לגמרי") לחדר ולשאול אותם איך (צביה: "איך לתפעל") מתפעלים את המכשיר הזה (צביה: "נכון, נכון, נכון"). ככה גם אתם, גם אם אנחנו לא בתחילת שנה (צביה: "לגמרי") אלא באמצע, בסוף שנה, אנחנו יכולים להרגיש חופשי להתקשר להורים לשאול אותם אפילו בווידאו (צביה: "לגמרי") ושיסבירו לכם הכל בסדר (צביה: "נכון"). כולנו…"

ליטל: "לגמרי."

צביה: "נכון לזכור כל הזמן מה המטרה. מה המטרה ולשמה, זאת אומרת (ליטל: "נכון") כאילו מכשיר שמיעה באוזן של הילד מתפקד זאת המטרה."

ליטל: "זה חלק מהשיתוף הפעולה של ההורה-גננת שאנחנו ככה גם (צביה: "נכון") מאוד גם דוגלים ותיכף יותר גם נרחיב על זה (צביה: "נכון") אבל אבל כן זה חלק, בהחלט זה חלק מהדברים. אם אני חוזרת באמת לטיפים הכלליים להסתכלות על הילד, אז אחרי כל ההקדמה שהבאנו, אז כן כשנגיד הילד מגיע באמת בימים הראשונים שלו, אז כן להתייחס לשים לב איך הוא באמת בסיטואציות, בסוגי מרחב שונים במסגרת הגן לשים לב ואיך הוא מתפקד. למשל אני כמובן אפרט אם זה באמת בהיבט החברתי – איך הוא יוצר את הקשרים החברתיים? האם הוא יוזם? האם הוא נהנה לפניות של חברים? האם הוא כן פתוח גם לחברויות חדשות? או שהוא כן נשען על אפילו על חבר אחד או גג שניים שהם אלה שמהווים באמת את את הביטחון אבל כן אנחנו היינו רוצים דווקא גם כן לפתוח אותו, לקדם חברויות חדשות. והשאלה אם זה באמת בא ממקום של של אופי  או שלפעמים יש ילדים שאולי חוששים? כי דווקא מהמקום השמיעתי או שאולי הם כן מרגישים ככה קצת שהם יותר נבלעים, או שהם חוששים באמת ליזום יותר. אז כן כן לשים לב לזה."

צביה: "הרבה פעמים הקושי הזה לעקוב אחרי מה שנאמר, לילדים שלנו גם עם ילד שעל פניו התפקוד נראה תקין, ביומיום כשילדים משחקים במרחב, ורצים ומשתוללים, נורא קשה לעקוב אחרי מה שהחברים אומרים (ליטל: "בדיוק"). וככל שהילדים גדלים ככה האינטראקציה החברתית יותר מושתת על דיבור, על שפה, ולא רק על להשתולל ולהשתגע ולהסתובב בגן בלי, בדברים שהם פחות."

ליטל: "נכון."

צביה: "אז הרבה פעמים יכול להיות שהאסטרטגיה של הילד תהיה פשוט להימנע מזה."

ליטל: "בדיוק בדיוק. אנחנו ואנחנו רואים את זה, רואים שזה (צביה: "נכון") זה בהחלט, בהחלט קורה (צביה: "נכון"). אם אנחנו מתייחסים ככה להיבט שמיעתי תקשורתי – אז גם לשים לב האם באמת הילד מסתכל על הפנים של הדובר? הוא מסתכל אליה על על הגננת בעצמה? האם הוא קשוב הוא ערני לצלילי סביבה? האם הוא יותר זקוק לתיווך, להכוונה, להפניית תשומת לב לגירויים מסוימים שהם מתרחשים, שמתרחשים בגן? כמו באמת קולות, צלילים, מילים מסוימות. צריך לזכור גם שבאמת יש אפילו מילים שהם, שהילדים יכולים באמת לפספס (צביה: "נכון") שהם מאוד גם דומות, דומות ברמת המילה."

צביה: "נשמעות דומה."

ליטל: "נשמעות מאוד דומה אבל המשמעויות שונות למשל – 'חלום' ו'חלון' (צביה: "נכון")  ובגן זה לגמרי יכול יכול באמת להתפספס. האם הילד באמת מגיב להוראות? איך הוא משתתף במצבי שיחה בגן? במיוחד לשים לב אם זה באמת בן שיח אחד או יותר, שיחה ארוכה/קצרה בתנאים שקטים. איפה הוא גם, איפה הוא יותר מתקשה בעצם? איפה היא רואה ככה שהוא יותר איפה אפשר לשים יותר את באמת את הזרקור? גם, באופן כללי התכוונתי לסוגי מרחב שונים הרי יש באמת את הסיטואציות של גם של החצר, שזה סביבה מאתגרת בפני עצמה.."

צביה: "וואוי וחשובה לילד (ליטל: "מאוד") וזמן לנוח זה גם חשוב (ליטל: "נכון") אבל מאתגרת.

ליטל: "מאתגרת כי לא רק שיש את ההמולה של הילדים (צביה: "נכון") יש גם את ההגנן, ופתאום המשאית והצופר בכביש ויש עוד המון המון מסיכים אחרים. ודווקא שם יש הרבה גם בסיטואציות של דיבור ממרחק (צביה: "נכון"). אז גם לשים לב איך באמת, איך הוא מתנהל, גם עם החברים גם לבד. יש הרבה, יש יש גם גננות או שגם כן מדווחות שדווקא פתאום בחצר, כן הן רואות פתאום את הילדים כן מעדיפים לשחק לבד (צביה: "לבד") שכן חשוב לציין שזה גם בסדר."

צביה: "נכון נכון."

ליטל: "לפעמים ילדים צריכים רגע גם את השנייה, את החמש דקות האלה כמו שאנחנו צריכים אחרי שאנחנו מגיעים (צביה: "נכון") מהעבודה את ה 5 דקות עם הקפה (צביה: "עזבו אותי רגע עם עצמי") ואת הזמן רגע. אז יש ילדים שבאמת זקוקים לזה, אם זה לפעמים אנחנו רואים את זה בחצר דווקא את הלבד הזה, או לחילופין לקראת סיום היום בגן פתאום הולכים לאיזה פינת הנחת, פינת ספריה (צביה: "כן") יש כל מיני פינות כאלה בגן שגם הרבה ילדים בורחים לשם, וזה שוב, וזה בסדר, זה לגיטימי אנחנו רואים את זה באמת אצל כולם. אבל כן באמת לשים לב פשוט איך הוא מתפקד בסוגי מרחב שונים – במפגש, שזה גם, זה שיח של המון המון משתתפים, אגב גם ארוחות זה שיח רב משתתפים, לא רק מפגש (צביה: "נכון"). אבל באמת גם גם במפגש כשיש את, יש מעקב אחרי מספר דוברים, לפעמים שהגננת גם מדברת ולפעמים, מן הסתם היא צריכה לפנות לכל ה-30 ילדים שנמצאים במרחב ולא תמיד רואים את הפנים שלה. אז…"

צביה: "שזה בסדר זה טבעי, הם לא תמיד…"

ליטל: "ברור, לגמרי, לחלוטין. בדיוק אבל בדיוק אבל לשים לב דווקא במקומות כאלה איך הילדים שלנו מתפקדים. יש יש ילדים אגב שגם פועלים לפי חיקוי (צביה: "נכון"), שגם את זה צריך (צביה: "נכון") להחזיק."

צביה: "שזה יותר קל, אם לא עקבתי ולא שמעתי (ליטל: "נכון") אז אני פשוט אסתכל מסביב ואעשה מה שכולם עושים."

ליטל: "בדיוק. אז…"

כרמל: "וזה יכול להיראות שהילד או הילדה מקשיבים ומשתתפים לגמרי אבל אז אחר כך שהגננת תשאל אותם משהו שקשור למפגש – שעל המכבים ועל חנוכה, היא תשים לב שהיה הרבה מידע שהתפספס פה (צביה: "נכון").

ליטל: "בגלל זה גם אנחנו רואים אצל הרבה ילדים שדווקא ההפנמה יותר טובה דווקא בקבוצות קטנות יותר (צביה: "נכון"). רואים יותר (צביה: "נכון") את התהליך למידה."

צביה: "זה סוג של כלל ברזל (ליטל: "כן בדיוק") עם הילדים שלנו (ליטל: "בדיוק") אני חושבת. הם לומדים טוב יותר בקבוצות קטנות (ליטל: "נכון"). ואם אפשר לתת את זה, כמו שאמרנו קודם אנחנו מסייגות את כל מה שאנחנו אומרות, זה ברור לנו שאי אפשר להיות כל הזמן רק על הילד שלנו. אבל אנחנו מדברים על מודעות, להכיר את הדברים (ליטל: "נכון"), לתת את התיווך איפה שאפשר לתת אותו זה בסדר אם הילד צריך להיות גם סתם ילד, וצריך להניח לו."

ליטל: "לחלוטין."

צביה: "אבל אנחנו מדברות על מודעות."

ליטל: "ועל כן, רק תמיד להחזיק את זה בראש."

צביה: "כן."

כרמל: "כן וניתן כדוגמה את הסיטואציה הזאת של המפגש, מה שחשוב זה השיח גם מול הצוות וההורים והכל ש-אם הגננת יודעת שבמפגש הילד מקשיב, ומשתתף, ומסתכל על האחרים אבל הוא כן מפספס את התוכן שנלמד שהוא חדש, אז להגיד את זה לאשת הצוות שמגיעה או להורים שככה יספרו בבית (צביה: "נכון") את התכנים לפני ואחרי זה יעזור לו בהמשך השבוע."

צביה: "נכון."

ליטל: את ממש מחברת אותנו כבר לעזרה בעצם בשילוב שלו, בגן. שחלק באמת מהדגשים שככה כן, טיפים לשילוב המיטבי של הילדים שלנו באמת בגן, אז אני אתחיל עם זה שזה באמת הנושא של ההטרמה ללמידה, שכאן גם ההורים נכנסים באמת לתמונה. קודם כל זה שמכינים את הילד מראש לנושאים הנלמדים זה קודם כל יעזור לו באופן כללי גם להפעיל איזשהם אסטרטגיות נגיד של ניחוש, של השלמה במקרים של נגיד של של מידע שכל המידע השמיעתי לא מגיע אליו, אז זה ככה כן כן מסייע. וכן חשוב באמת לעדכן גם את מומחית התחום וגם את ההורה, אם זה נגיד שירים שנלמדים, דקלומים מסוימים, באמת לא להסס, לשלוח את זה מראש שוב זה גם למומחית, מומחית התחום אבל אבל גם להורה, בבית, כן לעבד את הדברים האלה, כדי שהוא, באמת הילד, ירגיש דווקא בנוח במפגשים האלה, זה כל כך גם יעצים אותו (צביה: "מאוד") דווקא במקומות האלה. אז ההטרמה ללמידה זה משהו שבאמת מאוד מאוד מאוד חשוב אם אם התחלנו בזה. כן חשוב קודם כל באמת יש חשיבות מאוד גדולה להנגשת המבנה, של של הגן, כל מה שקשור לתקרה האקוסטית, החיפוי קירות, הדברים האלה בעצם מאפשרים לבלום את ההדהוד של כל הרעשי רקע האלה. עכשיו כל מה שאני אגיד עכשיו זה טוב לכלל הילדים (צביה: "נכון") ולא רק לא רק לילדים לקויי השמיעה (צביה: "לכלל הילדים והגננת") ולצוות, בדיוק (צביה: "נכון") והצוות. כל מה שקשור באמת לתאורה טובה, בדרך כלל בתהליך הנגשה – תאורה טובה, מזגנים שקטים, הפקקים לרהיטים כל אלה למעשה בעצם מפחיתים את רעשי הרקע הנוספים שיכולים להיות בגן, כי ממילא (צביה: "וישנם") בדיוק, כי ממילא יש רעשי רקע, אז המטרה היא בסופו של דבר גם לאפשר לילד בעצם פחות להתאמץ בהקשבה, זאת אומרת שיש את הדברים האלה שככה נמצאים באמת ברקע, לפעמים גם יש רעשי רקע פתאומיים כמו התזוזות האלה של הרהיטים שנורא נורא מבהילים. שאני רגע פותחת סוגריים ואומרת שאצל הילדים שלנו אנחנו כן רואים גם את הנושא הזה של, של הצורך בשליטה, וזה כן מחבר את זה שהם הם צריכים להיות תמיד, זה גם זה גם קשור להחזקה שלהם בגן במהלך היום, כל הזמן הם צריכים להיות דרוכים ומוחזקים שלא יהיו מה שנקרא הפתעות כאלה ואחרות. אז אז גם הרעשים המפתיעים האלה, פתאום התזוזות האלה של זה כל כך משמעותי."

צביה: "אנחנו נחזור ונזכיר שכל הנושא של הנגשה אקוסטית והתאמות בגן זה התפקיד של הרשות. יש פרוטוקול שמשרד החינוך הוציא והיועץ האקוסטי של העירייה אמור לפעול לפיהם כך, (ליטל: "נכון") שכל הדברים האלה הם מול הרשות על פי חוק, זאת האחריות שלה. ומה קורה כשאין?"

כרמל: "ונוסיף למי שרוצה להעמיק ולברר את הנושא יש לנו גם פרק שלם (צביה: "נכון") שמוקדש להנגשה אקוסטית (צביה: "נכון") בפודקאסט.

צביה: "נכון. תדפדפו."

ליטל: "עכשיו יש באמת, קודם כל יש מקרים באמת שאין הנגשה אקוסטית בגן, וזה נכון."

צביה: "עדיין לא נעשתה, בשלבים אבל."

ליטל: "נכון."

צביה: "אבל מה עושים כשבאמת עוד לא נעשתה הנגשה?"

ליטל: "גם להיעזר בנו כי יש לנו גם מסמכים כאלו ואחרים שכן מפרטים על מה מה אפשר לעשות במידה ואין ואין הנגשה. שוב זה יתחבר לנו למה שאנחנו נדבר בהמשך. אבל כן יש אפשרות באמת להפחית את כל מה שדיברנו גם גם במקומות כאלה כשאין, כשאין באמת הנגשה."

צביה: "למשל?"

ליטל: "תקרה אקוסטית, ואם זה למשל להפחית את רעשי הרקע זאת אומרת זה שבאמת כמו שאנחנו מתחברות למה שאמרת למודעות, אז גם המודעות במסגרת הגן. שנגיד שיש לפעמים שמפעילים מוזיקת רקע בזמן פעילות חופשית, שזה משהו שהוא יכול עוד יותר להדהד ולהרעיש. או כן באמת עבודה יותר באמת בקבוצות, בקבוצות יותר קטנות, או ככה קצת לחלק את את הגן אולי, לפעמים יש כאלה שדווקא חוצות את הגן חלק אולי, בחצר חלק בפנים ואז… כן כן לשחק עם זה, שוב המטרה היא באמת להחזיק בראש כמה שיותר על באמת להפחית את הרעש הרקע, כמובן כל מה שקשור באמת לגרירה של.."

צביה: "או חיפוי של או להשתמש בכדורי טניס חצויים, או בגומי שאפשר להדביק אותו ולחבר אותו על הרגליים של הרהיטים של הכיסאות והשולחנות. האמת היא שמניסיון שלנו זה מפחית פלאים את הרעש בגן."

ליטל: "נכון נכון."

צביה: "או חיפויים על הקירות כדי שהקיר לא יישאר חשוף, או שטיחים (ליטל: "נכון") שיכולים לספוג רעש כל מני דברים כאלה."

ליטל: "לדאוג לתאורה טובה."

צביה: "תאורה טובה נכון."

ליטל: "בעיקר…"

צביה: "לא לשים וילון שחוסם את האור (ליטל: "נכון") כדי לאפשר גם לראות פנים."

ליטל: "אז כן אז כל אלה ויש באמת עוד מסמך באמת מפורט שיכולות באמת להיעזר."

צביה: "אם אנחנו כבר מדברות על העניין של הנגשה אקסוטית ומערכות הגברה; בואו נדבר רגע על העניין הזה של שימוש במערכת ההגברה האישית של הילד או הסביבתית. בוא נגיד קודם כל מה זה."

ליטל: "כן, אז זה בהחלט מחבר אותנו. קודם כל הנושא הזה של אנחנו מתייחסים לחלק מההנגשה אקוסטית אז אחרי שכן מתקינים את התקרה ואת המזגנים וכו', אז כן הדבר האחרון שכן מתקינים בגן זה מערכת הfm הסביבתית. שזה בעצם מערכת ככה כן מקובעת לקיר, כן יש איזשהו או מיקרופון או באמת איזשהו מיקרופון צווארי, או מין.."

צביה: "היא היא כוללת רמקולים שהם הם נמצאים במרחב הגן, כאשר כדי שהמערכת תוכל להגביר הגננת צריכה לשים עליה איזה שהוא (ליטל: "נכון") מיקרופון צווארי בזמן שהיא מדברת כדי להגביר; ואז למעשה, כל ילדי הגן, יכולים להנות מההגברה הזאת, זאת מערכת סביבתית."

ליטל: "נכון למעשה גם צריך באמת לזכור שהשימוש במערכת הזאת היא דווקא בסביבה, בסביבה של מפגשים, לפעמים גם חוגים, הקראת סיפור, זאת אומרת היא לא היא לא צריכה, הגננת לא צריכה להיות עם זה לאורך (צביה: "לא לא לא") כל שעות היום."

צביה: "בפעילויות שאנחנו בוחרים כשאנחנו יודעים שחשוב (ליטל: "נכון") שהילד יוכל לשמוע באופן נגיש את מה שנאמר."

ליטל: "בדיוק, במיוחד בהקניית ידע חדש (צביה: "נכון") כמו באמת מפגשים (צביה: "נכון"). ובאמת המטרה, המטרה והחשיבות הכל כך גבוהה של המערכת הזאת, זה שזה קודם כל ממסך את רעשי הרקע. אז גם זה מאפשר באמת לילד שלנו, ואנחנו רואים את זה באמת בכל הגנים שזה גם לשאר הילדים, זאת אומרת זה לא רק ספציפית לילדים הלקויי שמיעה, זה ממש עוזר להפחית את מאמץ ההקשבה. זה בעצם עוזר להתגבר על כל רעשי הרקע והילד מצליח להקשיב בצורה מיטבית; בסביבות מסוימות של, באמת כמו שאמרנו מרובות משתתפים. עכשיו חשוב באמת להגיד יש הרבה גננות שבאמת מאוד נמנעות ונרתעות מזה כי זה, באמת ככה מבהיל. מה אנחנו בקלאב הוטל?"

צביה: "מה זה מסורבל… (ליטל: "נכון") מה אני עם מיקרופון…"

ליטל: "נכון (צביה: "כן") נכון. אבל קודם כל באמת יש, לילדים לקויי שמיעה יש באמת את החשיבות הכל כך גדולה לשימוש בדבר הזה דווקא בגלל הקליטה של המידע החלקי בסיטואציות כאלה- במפגשים, בסיפורים. אז דווקא יש באמת חשיבות מאוד מאוד גדולה לשימוש הזה, וזה באמת עוזר קודם כל גם לגננת פחות (צביה: "לא צריכה לצעוק") להרים את הקול (צביה: "כן") בדיוק זה פחות.."

צביה: "יבלות מיתרים וכזה."

ליטל: "ממש (צביה: "כן"). ושות'.. זה פחות מאמץ גם את הגננת, זה עוזר באמת לכולם. ממש מרגישים שהרבה גננות מדווחות שהן משתמשות בזה גם גם כשהילד הלקויי שמיעה נגיד לא מגיע לגן כי הוא לא מרגיש טוב, הן עדיין משתמשות בזה (צביה: "כן") כי זה באמת מאוד מסייע לכולם."

כרמל: "נוסיף לגבי המפגש, לילדים שכן, שהם אחלה במפגש, שהם ממש מסתדרים טוב, ושהם מבינים ושהם מקשיבים, ושהם שואלים שאלות ועונים על שאלות, והגננת תאמר בהקשר הזה – 'הוא ממש, הוא משתתף יותר מכל שאר הילדים'… ואז אנחנו מתחברות פה למונח של המאמץ ההקשבתי וכמה (צביה: "נכון") שהילדה במפגש הזה שמשתתפת יותר מכולם, היא דרוכה, ועומדת על קצות האצבעות שלה (צביה: "ממש"). ואז מה קורה; אחרי המפגש? יכול להיות שבמפגש נראה התנהגות כזאתי מופתית, אבל אחר כך יהיה לה קשה מאוד לשחק עם החברות שלה. ואז השימוש במערכת FM בעצם לא תורמת לרגע הספציפי הזה, אלה להמשך היום בגן."

ליטל: "נכון נכון זה.."

צביה: "אני רוצה לאמר.."

ליטל: "התייחסות חשובה."

צביה: "שמעבר לזה שזו זכותו על פי חוק, של ילד. לפי חוק הנגישות בארץ. הוא הוא זקוק לזה, כחלק מהתפקוד שלו. ואני חושבת שחובתנו כאנשי חינוך, להחזיק את המקום הזה. נכון, צריך לשים עלינו את העזר הזה, צריך לתפעל אותו נכון… אבל אין לנו את הפריווילגיה בעיני, שלא להשתמש בזה. זה שוב, אני אחזור ואני אתן את הדוגמה של ילד עם משקפיים לא נעלה בדעתנו לא לתת לו את המשקפיים, אז הילד שלנו זקוק למכשיר באוזן ולמערכת ההגברה הסביבתית בגן. וזה משהו שאני באמת חושבת שהוא הוא, ברגע שאתה מבין, את כל ההשלכות ומה זה אומר מבחינת הילד, ומה המחיר שהוא צריך לשלם, אז אני חושבת שזה, זה אחד הדברים שבאמת מסבירים וממחישים למה חשוב נורא שנעשה גם אנחנו את המאמץ בשביל הילד כדי לאפשר לו תנאים למידה מטיבים, מיטיבים (ליטל: "נכון") כמו לכל שאר הילדים."

ליטל: "נכון מאוד. כמובן שכן להתייחס למקום ישיבה של הילד שזה גם משהו שהוא מאוד חשוב במיוחד במסגרת מפגש. שאנחנו תמיד ממליצים שמקום ההושבה של הילד יהיה או עם עם הצד של האוזן הטובה במקרים של חד צידיים, אז הצד של האוזן הטובה שתהיה כלפי הגננת. או או לחילופין אם זה ילד שבאמת יש לו ירידה בשתי האוזניים אז זה לא משנה מאיזה צד הוא יושב אבל כן חשוב שבאמת גם אצל חד-צידיים גם אצל דו-צידיים שהם יהיו ככה מן אלכסון קרוב כזה (צביה: "בדיוק"); אנחנו אומרים איזה כיסא רביעי חמישי כזה. שגם הילד פחות יתאמץ להקשיב, זאת אומרת הוא כן ישמע את הקול, שיגיע אליו, וגם גם הוא יראה באופן מיטבי את הפנים, של של הגננת; גם מקרוב, גם את את השפתיים במידת הצורך אם הוא צריך להישען באמת על קריאת דיבור במסרים ארוכים. כן, כן לשים לב שבאמת הוא שומר דווקא על קשר עין עם הגננת. עכשיו אני כן אומרת רגע בסוגריים, הרבה גננות שפגשתי שהיו אומרות לי – 'תראי ליטל אני, אני דווקא מרגישה שהוא מפיק הרבה יותר כשהוא נמצא מולי, שהוא הרבה יותר..'. פה אני אומרת, אני כל כך סומכת על שיקול הדעת של (צביה: "לגמרי") הגננת (צביה: "לגמרי"), ואני לא מתווכחת, וזה מה ששוב, זה אלה ההמלצות שלנו אבל מה שאתן כמובן רואות לנכון (צביה: "נכון") ואתן מרגישות שהילד נתרם, והוא אתכם, זה זו המטרה שלנו בסופו של דבר."

צביה: "וכמו שאמרנו קודם – מה שחשוב זה להחזיק בראש את המודעות ואת הידע (ליטל: "נכון") ופה יש שני דברים שאנחנו רוצים לזכור 1- זה לשבת כמה שאפשר קרוב למה? כי ככל שהקול נמצא במקום רחוק יותר ככה שומעים אותו פחות טוב. אז אנחנו רוצים אותו קרוב כדי שהוא ישמע טוב. ואנחנו רוצים שהוא יישב במקום כזה שיאפשר לו, היה והוא צריך יהיה, לראות את הפנים כדי לקבל את הרמזים גם משם."

ליטל: "בדיוק."

צביה: "מה שיכול אולי לקחת אותנו לדבר הבא שאנחנו מדברות עליו הרבה פעמים אם כבר להסתכל על הפנים (ליטל: "נכון"), זה באמת, אנחנו תמיד אומרות עם הילדים שלנו כל אמצעי כשר. יש כל מיני שיטות של שיקום של ילדים. יהיו שיטות שמדברות על, על לא – ניתן להסתמך רק על השמיעה שלו כי זה הערוץ שדרכו לומדים בלי לקבל מידע מהפנים או מהפה. נכון הערוץ השמיעתי הוא הערוץ הטבעי להפיק ממנו שפה יחד עם זאת, יש מקרים שכן צריך, להקל על הילד ולאפשר לו במיוחד בתנאים הקשים שאנחנו מדברים עליהם של רעש (ליטל: "נכון"). גם אנחנו כאנשים שומעים מסתכלים לפעמים על הפה ונעזרים בו. אז בואו ניקח את זה באמת לאסטרטגיה נוספת (ליטל: "נכון") וכלי נוסף זה העזרים החזותיים."

ליטל: "זה עזרים חזותיים נכון. כשיש מידע חזותי שמתלווה למידע השמיעתי שמגיע, זה מאוד מאוד מסייע גם אפילו בקריאת סיפור. כשהם נגיד מראים את התמונה, אז גם לשים לב שנגיד השפתיים לא מוסתרות. ובכלל באופן כללי, כל מידע חדש שמלווה בתמונה ובאמצעי חזותי, זה מאוד מאוד מקל עבור הילד, מאוד מסייע. שוב כמובן לכלל הילדים, אבל על אחת כמה וכמה, על הילדים שלנו."

כרמל: "אני יכולה לתת כדוגמה את אחיינית שלי שיש לה נוזלים באוזניים. ככה בדוגמה טרייה מחנוכה – שהמכבים בעצם היו ממתקים. ובכל השירים היא שרה – 'על הניסים ועל הנפלאות אשר (צביה: "חוללו הממתקים?") חוללו הממתקים' (צביה: "גדול"). אני בטוחה שתמונה של מכבים הייתה עוזרת במקרה הזה."

צביה: "וואי איזה דוגמא נפלאה."

כרמל: "אפילו שממתקים הם באמת …"

צביה: "ממתקים מחוללים יופי של נפלאות."

כרמל: "בדיוק."

ליטל: "נכון, לגמרי."

צביה: "יואוו גדול."

ליטל: "וגם זה שאגב, זה גם משהו שיכל גם מאוד לסייע לאחיינית שלך, ובפרט גם לילדים שלנו, זה גם בכלל כל מה שקשור באמת לדיבור ממרחק. הרי ברגע שגם אומרים את זה קצת יותר מקרוב שגם הרי, באופן טבעי גם אנחנו זוכרות את תקופת הקורונה שהיינו עם מסכה, איך פתאום כולם הבינו שהם בעצמם אף אחד לא, אנחנו לא שומעים למעשה, כי באמת יש לנו באמת את, באופן טבעי את היכולת להישען על על קריאת שפתיים, שזה משהו מאוד מאוד טבעי. אז אז גם כאן אצל הילדים שלנו במיוחד בגן, להימנע מדיבור ממרחק. גם במיוחד נגיד בחצר, שפתאום יש עכשיו הפסקת מים או שצריך לסדר, אז לפעמים יש איזושהי הנחה רווחת כזאתי של שמיעה סלקטיבית. אולי, כאילו הוא לא מעוניין."

צביה: "הוא שומע מה שהוא רוצה."

ליטל: "כן הוא לא מעוניין לשמוע. כי עכשיו צריך לסדר. אבל זה לא בהכרח, כי באמת, שוב, אם אני אם חוזרת למה שנאמר כאן – שכן לתפוס את הדיבור על רקע רעש, שכן יש את הקושי הזה, אז לפעמים וגם הילד באמת מרוכז מאוד במשחק שלו, בסיטואציה שהוא נמצא בה, אז הוא באמת יכול לפספס. כן להימנע מדיבור במרחק אם זה גם בחצר, באמת לגשת יותר, כן לקרוא יותר באמת מקרוב. שוב, צריך לזכור שבאמת בסביבה שקטה הילד, הילדים שלנו יתפקדו טוב יותר. עכשיו מן הסתם בסדר, ברור אנחנו לא דוגלים בסביבה סטרילית כי החיים הם לא סטריליים, ללא ספק."

צביה: "וגם לפעמים צריך לקרוא לילד מרחוק מה לעשות? רק שוב אנחנו אומרים – מה מילת המפתח? מודעות."

ליטל: "נכון, ממש."

צביה: "תדעי, שאם את קוראת לו מרחוק, יש סיכוי שהוא לא ישמע את מה שאמרת לו (ליטל: "נכון") וזה לא בגלל שיש לו שמיעה סלקטיבית, הוא פשוט לא שמע מה אמרת."

ליטל: "כן. אז גם נגיד וזה זה דיברנו על החצר, אבל אם אנחנו מסתכלים באמת בתוך הגן אז גם – פחות מוזיקת, מוזיקת רקע, או באיזושהי עוצמה שהיא תהיה ככה כן ידידותית למשתמש מה שנקרא, למרות שאנחנו דוגלים שלא לא תהיה בכלל מוזיקת רקע, כי זה יכול שוב להוסיף עוד לרעש רקע ואז, זה, זה יותר מקשה."

כרמל: "אנחנו כמבוגרים נהנים לפעמים ממוזיקת רקע אבל (צביה: "נכון") היו לנו שנים של אימון בלהבין (צביה: "לגמרי") דיבור על רקע רעש. כל הילדים נתרמים מזה."

צביה: "אני לא יודעת אני עד היום לא יכולה לעשות משהו כשיש לי מוזיקה. כאילו למשל ללמוד, למבחנים (ליטל: "גם אני לא, האמת שגם אני") אני לא יכולה צריך להיות שקט מסביב.. אין שום סיכוי (ליטל: "נכון") זה מטריף אותי (ליטל: "נכון") אז לכל אחד ואיך (ליטל: "כן") שהוא בנוי אבל כן."

ליטל: "זה מחבר אותנו מאוד גם לנושא הזה של הכמה חשוב לעודד את הילד גם לומר שהוא לא מבין. אנחנו באופן כללי כן מעודדים (צביה: "סנגור עצמי") בדיוק, אז יש באמת פודקאסט נפלא (צביה: "כן") גם גם הנושא הזה, אבל כן אנחנו נזכיר את זה במילה, כי זה משהו שזה בד בבד במיוחד במסגרת הגן; שכמה חשוב באמת כשהילד דווקא כשהוא מפספס, ודווקא כשהוא לא שומע, שבדיוק הגננת הסתובבה, או ש.. וזה ברור, זה הכי לגיטימי, זה טבע הדברים. כן לעודד אותו לומר שהוא לא מבין, שהוא לא שמע, שהוא צריך חזרה, שהוא צריך אולי הבהרה או… כן אנחנו רוצים במקומות האלה גם שוב גם לקראת המעבר לבית ספר (צביה: "נכון") בהמשך (צביה: "נכון") שיהיה לו באמת גם את הארגז כלים הזה. וכן חשוב אני ככה כן מציפה את זה גם את הנושא הזה של על פעילויות שיש מחוץ לגן, לפעמים הם יוצאים להצגות, טיולים, יש הרבה טיולים במיוחד בגנים קיבוציים, אז גם שם צריך באמת לשים לב אולי – באיזה מקום כדאי לך להיות כדי לשמוע טוב יותר, כדי להבין. אולי הוא צריך באמת לשבת בהצגות מסוימות, אולי הוא צריך לשבת קצת יותר קרוב, אולי, אולי ליד הגננת, לפעמים גם הרעש הוא מאוד, גם לא מסייע במיוחד.."

צביה: "של הפעילות עצמה נכון נכון (ליטל: "נכון"). הצגות שמי שמעביר את ההצגה בווליום נורא נורא גדול, זה יכול להרתיע ולהפריע לילד שלנו."

ליטל: "נכון נכון.

צביה: "ואז אולי לא כדאי לשבת כל כך קרוב, או להפעיל שיקול דעת איפה לשבת (ליטל: "נכון"). לא על הרמקול של האולם."

ליטל: "בדיוק בדיוק. אבל פה באמת גם חשוב מאוד שגם הילד, בהנחה שהוא יודע באמת להגיד ואחרי שאנחנו באמת מעודדים אותו ככה כן, לסנגר על עצמו, גם שהוא יגיד ואם לא אז שבאמת הגננת תפנה ותגיד בוא. אפילו שהוא ידע שהיא תהיה איתו בסיטואציה כי אולי לפעמים גם, יש סיטואציות מסוימות שאולי עד שההצגה תתחיל, ועד שהילדים כבר, כל ילדי העיר שמגיעים לאותו הצגה; עד שכולם ככה יתחילו ויהיה שקט שקט, אז אולי כן לצאת איתו החוצה רגע, ולזכור, שוב מודעות. להיות להיות על זה, שזה זה באמת יכול יותר, יותר להקשות. כי בסוף אנחנו שוב רואים את ההשלכות בהתנהגויות אחרות. שזה כתוצר של זה, לא לא כי הילד חלילה עם בעיות (כרמל:"כן") התנהגותיות כאלה ואחרות."

כרמל: "גם פה זה מתחבר נגיד לקשר עם ההורים שאם לילד (צביה: "נכון") היה מאוד קשה בהצגה לבוא ולומר את זה (צביה: "נכון") לאמא (צביה: "נכון") שהיה לו קשה בהצגה; זה לאו דווקא אומר אוקיי קשה לו – אז לא, אז יכול להיות (צביה: "לא, ממש לא"), כן, כדאי שבבית (צביה: "איך נעזור לו") ילכו ויתווכו לו הצגות, ויעזרו לו קצת (ליטל וצביה: "נכון") כדי שבהצגה הבא של הגן הוא כבר (צביה: "נכון") זה יהיה אחרת."

צביה: "בול."

ליטל: "לגמרי. ובכלל באופן כללי אני אומרת שכל המידע הזה שיכול להיות לגבי החסכים השמיעתיים האי-הבנות האפשריות האלה, מה שאנחנו אומרות זה, זה שוב, ברגע שיש את המודעות…."

צביה: "נכון זה שם המשחק."

ליטל: "ממש. אז, אז כשיש את המודעות לכל אלה אז זה בעצם מאפשר באמת תקשורת מיטיבה ומתאימה לילדים שלנו. זה באמת יאפשר להם לתפקד לא רק בצורה טובה יותר גם בצורה באמת, כי  כי הוא כן יכול לתפקד בצורה נהדרת בגן אבל הוא יהיה כל כך דרוך וכל כך מוחזק, שאנחנו כן דווקא רוצים (צביה: "נכון"), כן לאפשר את ה…"

צביה: "יש עוד משהו שככה לקראת סיכום, סיום אנחנו לא ניכנס אליו כי גם בעניין הזה יש פודקאסט, אבל כל הנושא הזה של התפקיד של הגננת במקום הזה של לדבר על המוגבלות. זאת אומרת, איזה גננת לא נתקלה בשאלות של ילדים? או הרי בסופו של דבר זה ילד אחד שלנו, שרק לו יש מכשירי שמיעה, או רק לו יש את המוגבלות בשמיעה עם עוד הרבה ילדים אחרים שאין להם."

ליטל: "נכון."

צביה: "מה עושים כשעולות שאלות? לדבר על זה? לא נדבר על זה? להציג את זה? לא להציג את זה? אנחנו לא ניכנס לזה לעומק כי כמו שאמרתי קודם יש פודקאסט שלם שמדבר על העניין אבל."

ליטל: "אבל זה מאוד מתחבר לנושא הזה של הגן (צביה: "כן"). כי באמת יש הרבה ילדים שמגיעים עם מכשירי שמיעה, לגן ויש ילדים שלא חשופים לזה ואה? מה? כאילו מה זה? אז קודם כל גם חלק משם המשחק זה כשאנחנו המבוגרים לא עושים אישיו הילדים גם לא עושים אישיו, ולפעמים אנחנו הרבה הרבה יותר חוששים מאשר הילדים. אז לרוב באמת גם בימים הראשונים כשהילד מגיע עם המכשירים וככה כן, יש ילדים ששואלים, אז כן אנחנו דוגלות בזה שאפשר להגיד באמת במפגשים הראשונים, ולציין את זה ממש באופן מאוד קונקרטי, ומאוד ממוקד. ש-'הנה הילד הזה הגיע אלינו לגן וכו' וכו' ורוצה להראות לנו באמת את את המכשיר. אז כן המכשירים האלה הם בעצם עוזרים לו לשמוע טוב יותר כמו ש-אל"ף בי"ת גימ"ל מרכיבים גם משקפיים שעוזרים לו לראות טוב יותר'. שמה אנחנו בדרך כלל אומרים שזה בהחלט משהו שהוא מאוד מספק ומאוד גם עונה, כאילו עונה לצורך של הילדים באותו רגע. כמובן שאפשר גם להגיד שאנחנו גם עוזרים לו לשמור על זה, זאת אומרת אנחנו גם לא מושכים לו את זה מאוזן, לא זורקים על זה חול (צביה: "מים") בטח שלא מתיזים מים."

צביה: "נכון נכון."

ליטל: "בטח שגם לא נעים לבוא ולצרוח או לצעוק ישירות. זה לא נעים לאף ילד כמובן. אבל אדרבה. ושם בדרך כלל זה גם נעצר וזה בהחלט מספק. יש באמת את הקלינאיות ומומחיות התחום שמגיעות אלינו, מטעמנו באמת לגן ואחרי ככה תהליך מאוד משמעותי של השנה שהן עוברות יחד עם הילדים אז כן עושים איזשהו מפגש סינגור עצמי בגן ושמה זה מאפשר באמת יותר לתת במה. עכשיו יש גם כאלה שישאלו – 'מה במה לשוני?' (צביה: "כן, נכון"). אבל לא, זה דווקא יש אנחנו מסתכלות על זה כאיזושהי הזדמנות, משהו שהילד עצמו מכיר ויכול לספר ולשתף ובזכות הילד שאר הילדים לומדים משהו חדש, ואז פתאום, תמיד במפגשים כאלה, והייתי בעשרות מפגשים כאלה, תמיד יקפצו כמה ילדים שיגידו –' גם לסבא שלי יש מכשיר שמיעה, וגם לזה, וגם אני הייתי בבדיקת שמיעה ואני הייתי בבדיקת שמיעה'. וזה מפגש שהוא מאוד מאוד מעצים. אז לא לחשוש מזה גם גם שוב, יש פיל בחדר, לא צריך להתעלם ממנו, כי בסופו של דבר הילדים שלנו כל כך חדים, וחכמים והם יודעים. אז זה בסדר גם פשוט לשים את זה."

צביה: "אני אני אכנס ואגיד זה, זה אפשר לדבר רק על הנושא הזה פודקאסט שלם, וכאמור אנחנו נזמין אתכם להסתכל בפודקאסטים קודמים שמדברים על סינגור עצמי. ונסייג את מה שנאמר כאן בגדול – כמובן אנחנו מביעות את דעתנו המקצועית. אנחנו דוגלות בדעה ובאמירה שזה נמצא שמה וצריך לדבר על זה. יש מי שיבוא ויגיד – 'למה להעיר דובים משנתם?' ויהיו הורים, וילד שלא יהיו מעוניינים שנדבר על זה; אז כל מה שנאמר פה הוא כמובן בשיתוף פעולה ובעצה אחת עם ההורים."

ליטל: "נכון."

צביה: "אבל אם אנחנו לוקחות את זה לאיזה שהיא עמדה מקצועית וגם כל התקופה הזו להבדיל שאנחנו מדברים, של מלחמה חלק מהעניין של חוסן, וחלק מההמלצות הן לדבר על הדברים. ילדים מרגישים, ילדים יודעים, זה שלא נדבר על זה לא יהפוך, לא יעלים את העניין.. ואנחנו בעד לתת לזה מילים. כי ילדים אם לא ניתן להם את המילים יכולים לקחת את זה לכל מיני פרשנויות שאנחנו לא בהכרח נרצה. וכמובן שבכל הדברים האלה – באיך לעשות את זה, איך לדבר על זה עם הילדים בגן, איך לדבר על זה עם הילד שלנו, להיעזר במומחית התחום. יש לנו ממש פרוטוקול שלם לאיך לעשות את זה (ליטל: "נכון"), ואיך להכווין גם את הגננת וגם את מי שמעבירה את הפעילות. ושוב כמובן בשורה התחתונה הכל מתחיל ונגמר בשיתוף פעולה עם ההורים."

ליטל: "עם ההורים לחלוטין."

צביה: "ברצון ובהסכמה שלהם. אז ליטל אם אנחנו מתכנסות לכדי סיום וסיכום של הפודקאסט, מה מה המסר? מה אנחנו רוצים שהורים, גננות יצאו מהפודקאסט הזה?"

ליטל: "המסר הראשון עבור הגננת זה קודם כל באמת שתדענה שאתן לא לבד. יש לכן את, את הליווי שלנו, את ההדרכה שלנו, את הסיוע שלנו ולא להסס, אנחנו כאן לאורך כל השנה ובשביל זה אנחנו נמצאות כאן. דבר שני שככה גם שלא פחות חשוב זה הנושא, השיתוף פעולה והקשר עם ההורים."

צביה: "הכי חשוב."

ליטל: "זה שזה בעצם, בדיוק."

צביה: "הכי חשוב."

ליטל: "אם לא – הכי חשוב, כמה שבאמת אנחנו דוגלים בשיתוף פעולה לא רק, שוב לא רק איתנו, אלא באמת גם עם ההורים. כי שורה תחתונה יש את המשולש הזה של – ההורה הגננת והצוות המקצועי שבסופו של דבר יש מטרה אחת – שזה, שזה הילד. וכולנו באמת רוצים לצייד אותו, ולתת לו את, את הארגז הכלים המלא גם לתפקוד מיטבי וגם באמת להמשך. הרי שוב אנחנו יש לנו את את האפשרות לעשות את ההתערבות הזאתי דווקא בתהליכי הגן, כי זה בהחלט מלווה לאורך כל החיים. וכן המסר כאן, בעיקר החשוב שבאמת הגננות שיש להן באמת השפעה, כל כך חשובה ותפקיד כל כך מכריע בהתבססות של החלקים ה.."

צביה: "של כל ההתפתחות."

ליטל: "בדיוק."

צביה: "של האוצרות האלה."

ליטל: "של הילד. נכון. ובמיוחד דווקא בחלקים הטבעיים והחברתיים שמתרחשים. והילדים שלנו שאנחנו ככה כן יודעים שהם יותר בסיכון במרכאות, דווקא בנושא הזה של הפיתוח קשרים חברתיים, כן צריך יותר את העזרה של הגננת בתיווך החברתי. אז הגננת מהווה מרכיב פה כל כך חשוב שהיא יכולה ממש לעמוד על קשיים שמתעוררים, לתווך את זה."

צביה: "שאנחנו לא נראה אותם. כי אנחנו עובדות עם הילד באחד על אחד, בתנאים מאוד מאוד מאוד מסוימים (ליטל: "נכון"). אין לנו מושג שככה הוא מתפקד כשהוא נמצא בסיטואציה אחרת."

ליטל: "נכון, וככה, והיא יכולה למעשה לפעול לפתרון בעיות שהתעוררו, ובאמת למנוע ככה בבעיות שיכולות לצוץ באמת בהמשך. אז כמה שבאמת הגננת היא שותפה מרכזית בצוות הרב-מקצועי שפועל במשותף כדי לסייע באמת בהקניית כל הכישורים השונים, עבור הילדים שלנו."

צביה: "אוקיי. אז וואו."

כרמל: "כן."

צביה: "אני חושבת שזה פודקאסט כל כך חשוב. ובאמת גננות שותפות יקרות שלנו והורים שותפים משמעותיים אני חושבת שכל מי שיכול להאזין ולהעביר את הפודקאסט הזה למי שאתם חושבים שיכול להיתרם ממנו אז אנחנו נשמח מאוד. אנחנו נצרף לפודקאסט לתמלול שלו, קישור לאתר של הפיקוח לקויי שמיעה ששמה יש ממש קישור שמתייחס ספציפית לעניין של שילוב של ילד בגן רגיל. אז אתם מוזמנים לבקר בו, יש בו מידע חשוב ומאוד משמעותי. אז תודה רבה."

כרמל: "תודה ליטל."

ליטל:" תודה רבה."