מאפייני הדיבור המופנה לפעוטות עם מוגבלות שמיעתית

מאמר מקצועי מאת ד"ר לימור עדי בן-סעיד וטלי גרינשטיין

The effect of hearing loss on the use of lexical categories by Hebrew-speaking mothers of deaf children with cochlear implants.

Adi-Bensaid, L. & Greenstein T. (2020 International Journal of Pediatric Otorhinolaryngology, 131).

תקציר המאמר

מחקרים מאוחרים מראים כי הדיבור המופנה לילדים שומעים שונה מהדיבור המופנה למבוגרים וכך גם כשמדובר בילדים עם מוגבלות שמיעתית (להלן מו"ש). בדומה לאמהות לילדים שומעים, אמהות שומעות לילדים עם מו”ש משתמשות בטון דיבור גבוה, שפה פחות מורכבת, מילים שכיחות והרבה חזרות כשהן מדברות לילדן. ואולם, לצד קווי דמיון אלו נמצאו גם הבדלים. הדיבור המופנה לילד עם מו”ש נוטה להיות בעל אופי ישיר יותר, בעל סגנון הוראתי ופחות קשוב. ישנו שימוש תדיר במשפטי ציווי והוראה, הדיבור מאופיין בחזרות יותר מאשר הרחבות, ושימוש רב בהתנהגויות שאינן מילוליות לצד שימוש מועט במבעים מילוליים מורכבים. במחקר שפורסם ב- 2020 נבדק השימוש במילות תוכן, שמות עצם, פעלים ותארים, על ידי אמהות שומעות בדיבור המופנה לפעוטות עם מו"ש לעומת פעוטות שומעים. במחקר השתתפו שלוש קבוצות של אמהות שומעות: 1. עשר אמהות לעשרה ילדים בטווח הגיל 20-48 חודשים עם מו”ש מרכיבי שתל השבלול. משך הניסיון השמיעתי שלהם: 8-32 חודשים (כלומר משך השימוש בשתל מרגע הפעלתו) 2. עשר אמהות לעשרה ילדים שומעים מותאמים בגיל הכרונולוגי לקבוצת הילדים עם המו”ש 3. עשר אמהות לעשרה ילדים שומעים מותאמים בניסיון השמיעתי לקבוצת הילדים עם המו”ש, כלומר ילדים צעירים בגיל בהשוואה לילדים עם המו"ש. כל שלושים האמהות צולמו כשהן נמצאות באינטרקציה עם ילדן במהלך פעילות טבעית, יומיומית בבית. הדיבור של האמא נותח מבחינה כמותית ואיכותית בדגש על שמות העצם והפעלים בהם הן השתמשו.

תוצאות: אמהות לילדים מושתלי שתל השבלול מפיקות יותר פעלים (=מדד כמותי) משמות עצם. בנוסף, היחס בין כמות הפעלים לכמות שמות העצם היה גבוה באופן משמעותי בקרב אמהות לילדים מושתלי שתל השבלול לעומת אמהות לשתי קבוצות השומעים. ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם המדווח בספרות לפיו, האינטרקציות בין אימהות לילדים עם מו”ש מאופיינות בסגנון דיבור הוראתי, מכוון ובעל שליטה בהשוואה לסגנון הדיבור האימהי המופנה לילדים שומעים. השימוש הגבוה בצורות הפועל בדיבור של האמהות מבטא את ההוראות וההנחיות הניתנות לילדים אלו באמצעות מבעי ציווי. החוקרים טוענים כי הלחץ והמתח הנגרם בעקבות האבחנה של מו”ש, יוצר אצל האם צורך לשלוט בחילופי התורות התקשורתיים עם הילד, שזקוק לתמיכה בלמידת השפה. יתכן כי אמהות אלו מאמינות שהחסך השמיעתי של הילד משפיע על יכולות הבנת השפה שלו. התוצאה היא שהן מניחות שהילד יתקשה בהבנת מסר לשוני עקיף, לפיכך הן מנחות אותו באופן ישיר ומובילות את הסיטואציה מבלי לאפשר לו להתנסות בהסקת מסקנות בסיטואציה של דיבור עקיף.

ממצא מעניין נוסף העלה כי אמהות לילדים מושתלי שתל השבלול הפיקו מגוון מצומצם של שמות עצם ותארים (=מדד איכותי) בהשוואה לאמהות לילדים השומעים מותאמי גיל כרונולוגי, אבל ללא הבדל מובהק בהשוואה לזה של אמהות לילדים שומעים מותאמי ניסיון שמיעתי. ממצאים דומים מדווחים גם בספרות המקצועית. נראה שאמהות לילדים עם מו”ש רגישות לניסיון השמיעתי של הילד ולשלב השפתי בו הוא נמצא יותר מאשר לגילו הכרונולוגי.

בתוכניות ההתערבות המוקדמת בהן המשפחה מוגדרת במרכז (family-centered intervention programs)) מעורבות הורים מהווה גורם משמעותי וקריטי המקדם את התפתחות הילד. מעורבות הורית זו תורמת לקידום הילד מצד אחד, ולהעצמת המשפחה בתהליך התמודדותה עם האתגרים העומדים בפנייה. העובדה, שהאמהות לילדים משתמשי שתל השבלול הפיקו יותר פעלים לעומת שמות עצם בדיבור שהופנה לילדם, יכולה להיות תוצאה של ההדרכה אותה קיבלו האמהות. כיון שהפועל הוא מרכיב לשוני קריטי במשפט ובצמיחת היכולת הדקדוקית, הצוות המקצועי מדריך את ההורים להשתמש בפעלים מגוונים כשהם מדברים אל הילד. ואולם, כיון שהורים לילדים עם מו”ש נוטים להשתמש בשפה הוראתית ומכוונת ולהוביל את הסיטואציה, ההדרכה של הצוות בנוגע לשימוש בפעלים צריכה להיות זהירה ומווסתת. כלומר, חשיפה מוגברת לפעלים חשובה אמנם לצמיחה הלשונית, אך חשוב במקביל להנחות את ההורים להפחית את הסגנון הישיר ההוראתי ולאפשר לילד להסיק מסקנות בכוחות עצמו כמו גם לפתח כלים להתמודדות עם מסר לשוני עקיף, מורכב יותר. בנוסף, חשוב לחלוק עם ההורה את המידע אודות חשיבות השימוש בתארי השם כאמצעי לעושר שפתי, הרחבה וגיוון של התשומה הלשונית. כלומר, ההורה ירחיב את המבע של הפעוט תוך הוספת תארי שם ופעלים. השימוש בפועל יעשה לצורך הרחבה וגיוון ולא לצורך מתן הוראה או ציווי.

————————————————————————————————————————-

המאמר נכתב ע"י ד"ר לימור עדי-בן סעיד Ph.D) ) מרצה בכירה בחוג להפרעות בתקשורת, ביה"ס למקצועות הבריאות, הקריה האקדמית אונו. קלינאית תקשורת במכון שמיעה, שפה ודיבור, בית חולים תל השומר ע"ש שיבא. חוקרת את התפתחות השפה והתקשורת בגיל הרך ואת מאפייני הדיבור ההורי המופנה לילדים עם התפתחות טיפוסית ועם התפתחות שאינה טיפוסית.

בשיתוף עם טלי גרינשטיין(MA), אחראית תחום מיפוי במרכז שניידר , מרפאת שתל קוכליארי, יועצת משרד הבריאות בתחום שיקום שמיעה בילדים ונוער. בעלת התמקצעות קלינית לאורך שנים בתחום אודיולוגיה פדיאטרית ושיקום שמיעה בילדים. מרצה בתחומי הדעת באוניברסיטת חיפה ובקריה האקדמית אונו, מכשירה לאורך שנים צוותים וסטודנטים. שותפה למחקרים בתחומי התפתחות שמיעה ושפה בגיל הרך ובתחום השתל. ולאחרונה מתמקדת בתחום לקות שמיעה חד-צידית.

———————————————————————————————

לקריאת המאמר המלא באנגלית: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31972385/