אנו מאמינים שעל מנת שילד עם לקות שמיעה יוכל לפתח שפה דבורה ולמצות את יכולותיו האקדמיות והחברתיות,
יש חשיבות רבה באיתור מוקדם של לקות שמיעה ובמתן ההגברה הטובה ביותר מהגיל הצעיר ביותר.
לשם כך עלינו להתחשב במאפיינים ייחודיים לילדים בגיל הרך. אנו רואים בהורים שותפים פעילים ומשמעותיים בתהליך.
מבנה האוזן ופעולתה (ראה תמונה בצד):
- האוזן החיצונית – כוללת את האפרכסת, תעלת השמיעה החיצונית ועור התוף. האוזן החיצונית מרכזת את גלי הקול ומעבירה אותם לעור התוף. עור התוף רוטט בהתאם לגל הקול, ומעביר את הצליל לאוזן התיכונה.
- האוזן התיכונה – מלאה באוויר. החצוצרה (Eustachian tube) מחברת בין האוזן התיכונה לכיוון הלוע ומאפשרת השוואת לחצים בין האוזן התיכונה לאוויר שבחוץ. באוזן התיכונה נמצאות שלושת עצמות השמע: הפטיש, הסדן והארכובה. שרשרת עצמות השמע יוצרת מנגנון של מנוף והגברה. העצמות מעבירות את הצליל לעבר האוזן הפנימית. באוזן התיכונה מצויים גם שני שרירים שתפקידם להגן על האוזן מפני צלילים חזקים.
- האוזן הפנימית – נקראת גם שבלול (קוכליאה – cochlea) בגלל צורתה. האוזן הפנימית מלאה בנוזל. האוזן הפנימית מחוברת לתעלות שיווי המשקל. בסיס הארכובה יושב על החלון הסגלגל(oval window) ומשמש כבוכנה המניעה את הנוזל שבאוזן הפנימית. תנועת הנוזל מפעילה את תאי השיער, המתמירים את האנרגיה המכאנית לאנרגיה חשמלית. הפולס החשמלי מועבר דרך עצב השמיעה אל המוח, שם הם מפוענחים כשמיעה.
סוגי לקות שמיעה:
מנגנון השמיעה הינו מנגנון עדין ומורכב ביותר. כל פגיעה, ולו הקטנה ביותר, בכל אחד מהשלבים עלולה לגרום ללקות שמיעה. נהוג לחלק את הליקויים בשמיעה על פי מיקומם:
- לקות שמיעה הולכתי / קונדוקטיבי (conductive) – נוצרת כתוצאה מהנחתת הצליל בדרכו מהאוזן החיצונית אל האוזן הפנימית. ליקוי הולכתי יכול להיווצר כתוצאה מחסימה או הרס של המבנה האנטומי באוזן החיצונית, בעור התוף או באוזן התיכונה. חסימה כזו גורמת להחלשת הרטיטה של עור התוף ו/או עצמות השמע. הגורמים השכיחים ללקות שמיעה הולכתי כוללים הצטברות שעווה באוזן החיצונית, דלקת אוזן תיכונה (חריפה או כרונית כמו "נוזלים" באוזניים), או ליקוי במבנה. רוב הליקויים ההולכתיים ניתנים לטיפול רפואי (תרופתי או ניתוחי) חלקי או מלא. לא תמיד ניתן לבצע טיפולים אלו בגיל הרך. במידה והליקוי בשמיעה ההולכתי נמשך לאורך זמן, מומלץ להיעזר במכשירי שמיעה.
- לקות שמיעה תחושתי-עצבי/ סנסו-נאורלי (sensory neural) – נוצרת כתוצאה מפגיעה במבנה או בתפקוד תאי השיער שבאוזן הפנימית או מפגיעה בהולכת הגירוי העצבי מהאוזן הפנימית אל המוח. ליקוי תחושתי-עצבי אינו ניתן בדרך כלל לריפוי בעזרת טיפול תרופתי או ניתוחי. הליקוי התחושתי-עצבי יכול להיות מולד או נרכש. במקרים אלו מומלץ לתת הגברה בעזרת מכשירי שמיעה או שתל שבלול (בהתאם לחומרת הליקוי).
- לקות שמיעה מעורבת (mixed hearing loss) – כולל מרכיב הולכתי ומרכיב תחושתי-עצבי.
הערכת התפקוד השמיעתי:
הערכת התפקוד השמיעתי נעשית באמצעות בדיקת שמיעה. בבדיקת השמיעה בודקים את סף השמיעה, כלומר את העוצמה החלשה ביותר אותה הנבדק מזהה. בתינוקות וילדים צעירים נוהגים לבצע את הבדיקה ב"שדה פתוח", דרך הרמקולים הנמצאים בחדר הבדיקה (חדר אטום). בשלב מאוחר יותר נוהגים לבודד ולבדוק כל אוזן בנפרד בעזרת אוזניות רגילות או בעזרת אוזניות .
ממצאי הבדיקה ההתנהגותית מתועדים בתרשים הנקרא "אודיוגרמה".